Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1916-01-01 · Heft 5 · p. Seite 363

Latente ölg Aeyö/usva. 363 artig aus. Oder kann und darf es jemand bestreiten, daß Gott dem Urahn des jüdischen Volkes nur in demselben Sinne des Wortes Schild und Schirm zu sein verheißt, wie diesem Volke selber? Diese ג״ש ist gewiß früh erkannt worden, und es ist ganz irrelevant, ob R. Levi bloß der Referent der zweiten Erklärung ist. 12) Sifre Deut. Sect. 177 זהיה האיש אשר לא ישפע אל דברי וגו׳ שלשה מיתתן בידי^שמים, הכובש נבואתו כיונה־ בן אמיתי/ והמוותר על דברי הנביא כחבירו של מיכה1) ונביא שעובר על דברי עצמו כעדו הנביא־). Diese drei Sünden, welche schon die Mischnah Sanh. 11,5 als durch den Tod von Gottes Hand zu ahndende bezeichnet, findet der Talmud (das. 89a) ln dem Schriftwort Deut. 18,19 אש ר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי angedeutet. Er bemerkt kurz קרי ביה לא ישמיע/ וקרי ביה לא ישמע על דברי/ וכתיב בי׳ אנכי אדרוש םעטו,.בידי שמים. Wer das ihm geoffenbarte Gotteswort nicht verkündet, wer das von einem Propheten verkündete Gotteswort als etwas Überflüssiges unbeachtet läßt, und wer endlich als Prophet über seine eigenen Worte sich hinwegsetzt, indem er ihnen zuwider handelt, hat sein Leben verwirkt. Nun, neben ישמע auch ישמיע, neben אל auch על zu lesen ist mi drasch i sch; doch, so muß man fragen, was berechtigt zu der Behauptung, daß die Worte אנכי אדרוש מעמו absolut מיתה בידי שמים bedeuten? Diese Frage ist umso berechtigter, als der Talmud selber zur Stelle eine;יירא מפני אלו מלכים אלא אפי׳ מכל האומות לא ירך לבבו; כי הוא מגן לו שעומד נגד כל התרבות. Einhorn wieder behauptet von der ersten Er־־ klärt!ng R. Levis אנכי מגן לך ע״פ מדה ל״א; לא די שלא תירא אלא תקבל שכר und von der zweiten sagt er הפסוק כסדר ואינו שייך למ״ש שכרך הרבה מאד. ף Bezug genommen wird hier auf I. K. 20; daß dort V. 35 von einem איש אחד מבני הנביאים gesprochen wird, ist umsoweniger buch• stäblich zu nehmen, als es ja V. 38 heißt וילך הנביא ויעפד לפלך אל הדרך. Es kann nur von Micha ben Jimla die Rede sein, da Ahab selber zu Josaphat sagt (22,8) עוד איש אחד לדרוש ה׳ מאתו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע מיכיהו בן ימלה. 2) Diese zwei Worte hat ז״א nach Sanh. 89 b eingefügt, Übrigens hat schon David Pardo auf diese Talmudstellen hingewiesen und dem folgenden Satze die Worte ושלשה מיתתן בב״ד vorangestellt.