Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1916-01-01 · Heft 5 · p. Seite 355

Latente dis Aeyöusva. 355 oder Sklaven gezeugte Tochter einer Jüdin1)? Nun, um diese Gleichstellung auf das richtige Maß zurückzuführen, wiederholt die Thora in V. 11 das neue Verbot ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תכלה עדותה, Als Halbschwester von väterlicher Seite kann nur die von einer Jüdin geborene Tochter gelten. In V. 9 sind בת אביך או בת אמך juxtaponiert und demnach einander völlig gleich; in V. 11 hingegen wird die Juxtaposition2) wieder eingeschränkt und zwar durch das Äeyöjuevov אחותך/ das sich ein drittes Mal in der Bibel nicht mehr findet. Nach den Ausführungen des Babli halte ich mich zu der Behauptung berechtigt, daß die Lehrmeinung R. Jose bar Jehudas eine Konk'lusion ist, welche auf den Prämissen M ist P, S ist durch i gleich M beruht, oder mit anderen Worten, daß ihr ein latentes dis /tsyöjuevov zugrunde liegt. ' 5) Sifra Sch. X, 7 יכול תהיה נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה ובו' ח״ל בה; בה אחה מטמא בבית הבליעה; ואי אתה מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה; א״כ ל״ג והאוכל; ליתן שיעור לנוגע ולנושא; מה האוכל כזית אף הנוגע נוהגושא] כזית. Hier wird also das Wort והאוכל in Lev. 11,40 als Maßstab für die Quantität des verunreinigenden toten Viehes hingestellt. Dieses Wort findet sich nicht bloß im Pentateuch, sondern in der ganzen Bibel nur noch ein zweites Mal: Lev. 14,47. Zu diesem Verse bemerkt der Sifra Mez. 5, אין לי אלא אוכל; שוכב מנץ; ת״ל השוכב בבית יכבס; אין לי אלא 8—6־ 7אוכל ושוכב; אוכל ולא שוכב; שוכב ולא אוכל; לא אוכל ולא שוכב3) מנין ן) Vgl. jeb. 45h והלכתא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש und die Mischnah Kidd. 3,12 וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אקרים קדושין הולד כמותה; ואי זה וה ולד שבחה וכותית. 2) Über die Prävalenz der ג״ש vor dem הקיש vgl. meine heim Induktion S. 146. 3) Es kann doch nicht der leiseste Zweifel darüber obwahen׳, daß schon das Verweilen, also ein bloßes Stehen in einem mit dem Schaden des Aussatzes behafteten Hause, verunreinigend wirkt. Vgl. die Mischnah Neg. 13,9 und Tosifta 7,3. Nichtsdestoweniger fehlt •der Schlußpassus in der editio princ., in den Dessauer, Wiener und Warschauer Ausgaben; die Ausgabe Malbims und die Hussiatiner von 1908 haben ihn. Auch Ahron Ibn Chajjim scheint ihn genau ■so ,gehabt zu haben, wie der RABD. 93*