Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1916-01-01 · Heft 5 · p. Seite 351

Latente dig heyöjusva. 35 L Fest des Wasserschöpfens am Sukkoth es versinnbildlicht, den heiligen Geist »geschöpft« hat. Za diesem Gedankengang wird man durch Gen. 35,14 geradezu gedrängt, und in Wirklichkeit sagt das Targ. Jon. ,ואקים תמן קמא באתרא דטליל עמיה, קמא דאבנא ונסיך עלה ניסוך חמר וניסוך מוי׳ אדום כדין עתידין למעבד בחגא דמטלייא, ואריק עלה וכוס. 2) Mischnah Sotah g, 2 נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין, שנא׳ באדמה ולא טמון בגל?. Mit dieser LA. der rezipierten Mischnah ist der jer. Talmud durchaus nicht einverstanden; er erklärt ganz resolut לא מסתברא דלאן/ ב א המה ולא צף על פני מיס; בשדה; ולא טמון בגל, וחגי דביח רבי כן. Und wenn wir tiefer in die Materie eindringen, können wir nicht umhin, die von der Schule des Mischnah-Redakteurs festgehaltene Lesart als die ursprüngliche und richtige zu bezeichnen. Im halachischen Midrasch gilt בשדה als Ausdruck für das Sichtbare, Unverhüllte. So heißt es in der Mechilta Mischp. K. 14 או השדה; אפי/ ליכהה אח העפר; או אפילו היו לו כלים טמונים בגדישו והדליקן; ת״ל או הקמה או השדה; מה השדה בגלוי אף הקמה בגלוי; imSifreDeut.Sectio283 <.בשדה פרט לטמונה; ד" ר יהודה; וחכמים אומרים; בשדה לרבות את הטמוף ג) In Pirke di RE. Kap. 35 wird der vom Patriarchen gesalbte Stein mit dem אבן שחיה (Joma Mischnah 5,2 und Tosifta 3,6) in Zusammenhang gebracht; dort heißt es וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כולם אבן אחת ושם •אותם מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מך השסים וכף, מה עשה הקב״ה נטל רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות ועשה אותם סניף לארץ וכף, לפיכך נקראת אבן השתייה, שמשם הוא טבור הארץ וכף. Es kann demnach nicht überraschen, wenn Jakob selber שתיית העולם genannt wird. Vgl. Jalkut II, 653. Im Midrasch Schocher tob Kap. u fehlen die Worte אמר דוד לפני הקב״ה אם נטשת; ועזבת את יעקב שהוא שתיית העולם שנא׳ וצדיק יסוד עולם. 2) Sifre Deut. Sectio 205 wird selbstverständlich der^ ganze Vers כי ימצא, ולא בשעה שמצויה, מכאן אמרו משרבו הרצחנים (21,1) gedeutet בטלה עגלה ערופה, משבא אליעזר בן דינא, ותחינא בן פרישה הי׳ נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחנים, הלל ולא חנוק, חלל ולא מפרפר, באדמה ולא .טמון בגל, נפל, ולא תלוי באילן, בשדה, ולא צף;על פני מים 3) Den Widerspruch zwischen diesem Standpunkte der Chachamim und unserer Mischnah heben beide Talmude hervor, aber die Lösung des Jeruschalmi ist eine ganz andere als die des Babli.