Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1916-01-01 · Heft 2 · p. Seite 156

156 Besprechungen und kurze Mitteilungen. Diskussion noch in der uns vorliegenden Fassung wieder erkennen können1). Ebenso setzt Sabbat. 15 b die Bemerkungf ור״מ הוא דאמר הכל הולך אחר המעמיד einen anderen Wortlaut der als Beleg zitierten Baraita voraus, da sie in der Fassung, in der sie angeführt wird, nicht als Beweis für die erwähnte Bemerkung dienen kann, vgl. die Einwände derToßafot daselbst, s. v. וחכמים und Rosch ha־Schana 19a s. v. יהודה בן שמוע. Gemeint ist vielmehr die Baraita im Wortlaut der Toßifta Kelim Baba b. VII, g, der jedoch noch der Emendation nach RS. Kelim XXX, 3 bedarf. Es sei ferner auf Jeb. 32 b hingewiesen, wenn auch der Fall vielleicht nur teilweise hierher gehört Es werden drei Differenzen zwischen R. Chi ja und Bar Kappara mitgeteilt זר ששמש בשבת ר׳ חייא אומר חייב שתים בר קפרא אומר אין חייב אלא אהת ובו׳ בעל מום ששימש בטומאה ובו׳ ור שאכל מליקה ובו׳. Es ist nun auffällig, wenn später (33b) die Frage aufgeworfen wird זר ששמש בשבת במאי אי בשחיטה וכו׳ אי בהקטרה והא״ר יוסי הבערה ללאו יצאתה, wie Toßafot s. V. אמר bereits mit Recht bemerkt תימא דאטו מי לא מני לאוי גרידי והרי זר שאכל מליקה דליכא אלא לאו דנבלה. feie Frage setzt voraus, daß ursprünglich ור שאכל מליקה nicht als Differenz aufgezählt war. In der Tat wird auch im Jer. Sabbat 5a inbezug auf זר ששמש בשבת gefragt: למה משום שחיטה וכו׳. Dort aber wird זר שאכל מליקה als Differenz nicht erwähnt. Es ist nicht auffällig, wenn Baraitot zuweilen nicht in ihrem ursprünglichen Wortlaut, sondern mit geringfügigen Veranderungen, nach der Weise, wie sie anderwärts emendiert wurden, zitiert *) Ein auffälliges Beispiel einer solchen Verschiebung einer älteren Frage bietet Rosch haschana 6b, wo gegen den Ausspruch Rabas כיון שעברו עליו גי רגלןם בכל יום רום עובר בבל תאחר die Baraita eingewandt wird: אתר בכור ואחר כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר. Aus der darauf folgenden Bemerkung והאי מאי תיובתא und der Antwort R. Kahanas מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב מכדי תנא אלאוי קא מהדר וכו׳ geht deutlich hervor, daß man die Frage nicht mehr recht verstand. Der Sinn scheint jedoch einfach zu sein. Die Frage setzt die andere Frage voraus שנה בלא רגלים חיכי משכחת לה und die Antwort, es sei die Rede, wenn der Betreffende das Opfer am Feste aus irgend einem Grunde nicht darbringen konnte, welche Antwort jedoch nach der Ansicht Rabas hinfällig wird.