Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1915-01-01 · Heft 3 · p. Seite 127

Bemerkungen zum Sefer Scha'aschu^m. 127 15. S. 72, Z. 121: אבל רציתי לדעת הנשארים אהד ממבקשי החכמה אם אין. Statt הנשארים muß es doch wohl הנשאר heißen. 16. S. 79, Z. 234: שר אחד נדר לאחד ממכיריו לתת לו פרדה ומשכתו יום אחד ובקשה ממנו. So die Lesart in K., in P. fehlt der ganze Absatz. Statt ומשכתו schreibt D. ומשכויתה (und ihre Zügel oder Halfter) unter Hinweis auf מושכות כסיל תפתח (Ijob 38, 31); ובקשה korrigiert er in 1W־j?34 Die Form!ומקוכ1תד ist wider den Sprachgebrauch; es müßte dann schon ומו’שכור1ידן verbessert werden. Ich glaube, daß ומשכתו nur ein Druckfehler für ,ומשאתו ist und nicht zu פרדה; sondern zu יום אחד gehört: Ein Fürst versprach einem seiner Bekannten, ihm ein Maultier zu schenken, und da-jener einen Tag säumte, verlangte dieser es von ihm. 17. S. 85, Z. 73 f: הגופות רבות הלחות תשיבנה המאכלים אל טבעיהם ואינם מועילים. Ed. P.!^ואם מועילים, ed. K. והם הם מועילים, wozu D. bemerkt: ותקנתי על פי הענין. Diese Umkehrung ins Gegenteil ist aber hier durchaus nicht »sinngemäß«. Der Verfasser meint vielmehr, daß lymphatische Personen auch die bekömmlichsten Speisen (lies: ואם הם מועילים) ihrer Konstitution assimilieren. 18. S. 86, Z. 87 f.: אם אהבת לאכול לא תאכל עד אשר לא תוכל. D. ergänzt לאכול יותר, also: Iß nicht zu viel. Es kann aber auch gemeint sein : Iß nicht eher, als bis du es nicht länger aushalten kannst. 19. S. 89, Z. 148 f.: כמו הרפואה שאין רצונו בה להיותו רבה ומתוקה אבל בטחונו ותקותו. Der Satz findet sich nur in K., wo aber רצונו an Stelle von בטחונו steht. להיותו ist zweifellos in להיותה zu emendieren. Die Änderung von רצונו in בטחונו scheint mir etwas gewaltsam. Ich würde vorziehen,אבל רצונו [בה להיותה] תקותו zu schreiben. 20. S. 91, Z. 167: ותפחיד המנשאים ותרעיד המקנאים. P. hat ותפחיד המש נאי ם ותרעיד המקנאים. Diese Lesart hätte doch entschieden den Vorzug verdient. Ich kann mir nicht erklären, warum D. sie verschmäht hat.