Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1915-01-01 · Heft 3 · p. Seite 121

Bemerkungen zum Sefer Scha'aschtdim. 121 klar: In meinem Verlangen, des fernen Freundes Hand zu küssen (i־r מתארת), küsse ich das Buch, das seine Hand geschrieben, und, so oft ich es an die Lippen drücke, findet mein Mund es süßer als Honig. 2. Von seinem Reisebegleiter, den er wegen seiner Bosheit ארנן השטן בן עינן השד nennt, dessen wahren Namen er aber verschweigt, sagt der Verfasser (S. 3, Z. 25): וכנויו לבוז לו החלפתיו והוא מתוק ואם אל מר הפכתיו, wozu D. (Anm. 10) bemerkt: הכונה כאלו אמר ואם הוא מתוק אל מר הפכתיו. Das ist jedoch das genaue Gegenteil von dem, was Ibn Zabara wirklich sagt. In Wahrheit meint er: Wenn ich ihm auch einen bittem Namen beigelegt habe, so ist dieser immer noch zu süß für einen Mann seines Schlages. 3. S. 4, Z. 36: ואל פי מאמר צדק חסמתיו, ועדיי מדבר צדק צלמתיו- D. emendiert מאמר in und צדק צלמתיו in!עתק בלמתיו. Aber באב! ר ist gegen das Metrum (יתד ושתי תנועות ויתד ושתי תנועות ויתד ותנועה) und צדק gibt auch in der ersten Vershälfte keinen Sinn, denn חסם bedeutet nicht »füllen«, sondern versperren. Vielleicht ist der offenbar entstellte Text so zu berichtigen: ואל פי מאמת כי לא חסמתיו; ועדיי מדבר שקר בלמתיו• Wer sich indessen mit solchen radikalen Änderungen nicht befreunden kann, der lese statt der beiden צדק das eine Mal ׳צדקו das andere Mal צדקי ואל פי מאמר צלקו תממתיו׳ ועליי מדבר צךקי גלמתיו)•) Der Sinn ist dann: Sie hadern mit mir (יריבוני Z, 31), weil mein Mund sich weigert, ihnen recht zu geben, und mein Stolz es verschmäht, mit meiner Tugend zu prahlen. 4. S. 8, Z. 17: ויעירני כאיש אשר יעור משינתו. Im letzten Wort' ist das י zu streichen. Der Satz ist aus Sech. 4, 1 entlehnt, was Davidson gegen seine Gewohnheit hier anzumerken versäumt hat. 5. S. 11, Z. 51: אל ישט לבבך דוד אלי יין כי הוא, ואם ימתק מצוף כמי מרה קושר לכל רע לאוהב צר גם מעדה בגד יין ביום קרה In dieser Gestalt ist das Distichon mittels mancherlei nicht unbedenklicher und, wie wir bald sehen werden, ziemlich über-