Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1914-01-01 · Heft 3 · p. Seite 324

324 Die Tefilla für die Festtage. מעריב לראש השנה, der Schreiber geht, gemäß der Reihenfolge des Kalenders, sofort zum Neujahrsfest über. Weit größere Bedeutung hat das Fragment IV A 101, 11 Zeilen mit dem Schluß einer Tefilla für den siebenten Tag des Peßachfestes. Es lautet wörtlich wie folgt: וג׳ (Deut. 16, 16) בית תפארתיגו וגי כ״כ שלוש פעמים אלהינו וא״י גלה מלכותך וג׳ ביום מק׳ קו׳ הזה ביים חג המצות הזה ביום ז׳ עצרת הזה זפרינו בו לטונה . . . ויהי יום מק׳ קו׳ הזה ויום חג הט׳ הזה ויום ז׳ עצרת הזה סוף וקץ ותכלית לכל צרות׳ תחלה ור׳ וראש לישועת׳. והשיאנו ד׳ אלה׳ . . . ונעשה לפניך. בא״ד מקדש יש׳ וחג המצות ויום שביעי עצרת ומועדי שמחה והזמנים ומק׳ קו׳ רצה ומי ושים מוסף ויושע Die Struktur des Textes bietet nichts Neues, auch er bringt die Formeln der palästinischen Tefilla ganz so wie der Text a. a. O. 439; das ונעשה לפניך (Zeile 8) ist sogar wahrscheinlich irrtümlich abgeschrieben, denn es gehört in die Mussaftefilla und Mussaf — mit der Schibata zur Toravorlesung Ex. 14, 30 — sollte hier erst folgen; allerdings wäre es auch möglich, daß zunächst die Tefilla dastand und dann nur die Piutim folgen sollten. Das Neue und Bedeutsame des Textes liegt wiederum darin, daß er eine bisher rätselhafte Angabe aus M. Sofrim bestätigt. Dort heißt es XIX, 3: בפסח בין בתפלה . . . צריך להזכיר בי״ט מקרא קדש הזה . . . ובחולו של מועד ... ביום השביעי אומר ביום השביעי העצרת1) הזה ואין ,מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפני עצמו Müller bemerkt hierzu, S. 265, daß auch die Karäer den Tag so nennen, daß aber die Bezeichnung im übrigen *) Die Münchener und die Pariser Handschrift bei Müller S. 265, 13 lesen עצרת ohne Artikel wie das obige Fragment.