Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1913-01-01 · Heft 3 · p. Seite 337

Die Familie Schemtob in ihren Beziehungen zur Philosophie. 337 Viel tiefere Spuren als sein Bruder Isak, von dessen literarischer Tätigkeit wir nur durch einige versprengte Notizen unterrichtet sind, hat Josef ben Schemtob in der Geschichte der jüdischen Literatur zurückgelassen. Mit besonderer Vorliebe hat er sich dem Studium des Aristoteles zugewendet, für den er so überschwengliche Bewunderung hegte, daß er einmal in der Form eines Segensspruches Gott dafür dankt, daß er ein Wesen von Fleisch und Blut, einen nichtjüdischen Weisen, mit solcher Weisheit ausgestattet habe1). Auf die sogenannte Theologie des Aristoteles hinzielend, beruft er sich nicht ohne eine gewisse Genugtuung auf den Bericht jüngerer Gelehrter, daß in Egypten eine Schrift des Aristoteles entdeckt worden sei, in der dieser, von Simon, dem Gerechten, bekehrt, die Lehre von der Ewigkeit der Welt und andere der Thora widerstreitende Ansichten zurückgenommen habe2 * * * * *). Auch mit den anderen Schriften des Aristoteles wohl vertraut8), מדרכי האמת, ובל הרוצה לעמוד על יושר דברי הרב דל בענין איוב, יעיין בפירוש המורה של החכם השלם יצחק בנו של בעל הספר הזה ויראה במה רחקו דרכיו מדרכיו בכל ענייניו וכתב פרק י״ז דלו אמר יצחק והו האמת שאין בו ספק אלמה שכיון הרב דל הנה והבינהו לא למה ש אמרו קצת מן ה אנשים» אשר הפכו דברי אלהים חיים למינוח, כי זה דרכם כסל למו בכל דברי הצדיק, ועוד כתב שם בהקדמת הספר דל שדברי הרב דל אין בהם נפתל ועקש ואין בהם דבד הפך תודתנו כי כל דרכיו משפט כמו שתראה ביד. אלא שבאו אנשים ויחפאו על הרב דברים אשר לא כן וכי׳ ע״ב. וכן כתב בכמה מקומות ובמקום שיש חלול השם לא חלק ככור לרב♦ Vgl. Steinschneider, HÜs. S. 320 und in Berliners Festschrift, S. 355, Nr. 19. *) Kebod Elohim, S. 15 a: ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם וחלק כזאת בלב איש מחכמי א־מות העולם• 2) Diese Bemerkung findet sich am Ende der Vorrede zu Josefs (handschriftlichem) Kommentar zur aristotelischen Ethik und lautet, wie folgt: .ויאמרו החכמים האחרונים, כי במצרים נמצא ספר ממנו ושב בו ממד שהניח שהעולם קדמון ומשאר הדעות אשר חולק בהם על תורה משה ושהחדרו שמעון הצדיק ז״ל, Vgl. Munk, Melanges de Philosophie juive et Arabe, S. 249 0, wo auch eine ähnliche Bemerkung des Moses Arovas angeführt wird. 8) Er hatte die Absicht, die aristotelische Schrift »Uber die Seele« zu kommentieren (vgi. Steinschneider HÜs. S. 150, das. S. Monatsschrift, 57. Jahrgang. 22