Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1913-01-01 · Heft 2 · p. Seite 190

190 Die Familie Schemiob in ihren Beziehungen zur Philosophie. Schemtob, wie eine Vergleichung der angeführten Zitate mit unzweifelhafter Gewißheit ergibt, aus der Ch a־r i s isehen, und nicht aus derTibbonschen Übersetzung dieses Werkes geschöpft. Einige Einwürfe, die er gegen Maimonides erhebt, haben in der Benutzung dieser minder zuver״ lässigen Übersetzung ihren Grund1). Im Einzelnen wendet sich Schemtob gegen die Lehre des Maimonides von der menschlichen Seele und gegen die aus ihr sich ergebenden Konsequenzen, ln der Einleitung zu Abot und im ersten Kapitel seines Kommentars zu diesem Mischnatraktat lehrt Maimonides, mehr oder minder mit den späteren griechisehen Weisen übereinstimmend, daß die Seele eine Anlage für die Vernunfterkenntnis sei, einer Tafel vergleichbar, in *) So macht er es dem Maimonides zum Vorwurf, daß er in der Darstellung der Ansichten über die Vorsehung (More III, cap. 17) seine eigene Ansicht der der Anhänger der Thora und Propheten als eine von ihr verschiedene gegenüberstelle. I, 3, S. Sa: וכתב ודעת הה׳ הוא דעת מאמיני תורתנו ואני אודיעך מה שאמרו בו ספרי כביאי־נו והוא «מוכת המון חכמינו. ועוד אגיד לך אחר כך כמו שהאמינו קצת המתאחרים מעמנו ואודיעך מה שאני מאמין בוה. הבן מה שאמר מה שאמרו בו סכרי נביאנו ולא אמר מה שהכינו בו, ואחר כך שיודיע כמו שהאמינו קצת המתאחרים מעמנו וכן מה שהוא מאמין ואינו מה שאמרו בו ספרי נביאנו ודעת מאמיני תורתנו. Mose Alascbkar bsschuldigt deshalb Schemtob einer Fälschung, da M. in Wahrheit seine Ansicht als mit der der Thora und der Propheten übereinstimmend bezeichnet habe. Alaschkars השנות S. 5b: אמר הכותב תמה אני מאיש מדבר תהפוכות ידבר בהשגחה האלהית ואינו,הוא משניה בדברי זולתו או ידבר בבלי• דעת ולא יבין לו. ויכתוב על רבנינו הרב דל מדורות ויהפך את דבריו מן הקצה אל הקצה. וראיתי לכתב כאן לשון רבנו ו״ל כצורתו, כדי שיראו הרואים ויבער המשכילים דמיונות האיש הלזה וחלומותיו אשר חלם. דע שאחר שכתב רבנו הרב. שם פי״ז הב׳ דעות של המדברים בהשגחה כתב דל והדעת הה׳ והיא דעתנו ר*ל דעת תורתנו ואני אודיעך מזה הדעת מה שכתוב בספרי נביאינו והוא מה שסוברים המון חכמינו ואודיעך אח״ב מה שיאמעוהו קצת האחרונים מעמנו ועוד אודיעך גם כן ימה שאני סובר בזה ע״כ. ועתה יראו הרואים אם כתב בפירוש שדעתו הוא דעת, תורתנו אם לא, והנה מזייף הזה גנב דעתנו מרבדי הרמב״ם דל כדי לגנוב דעת הבריות. Alaschkar, dem die Tibbonsche Übersetzung vorlag, hat eben nicht gewußt, daß Schemtob der Charisiscben folgt, die aH unserer Stelle in der Tat geradezu irreführend ist. Sie lautet: והדעת החמישית היא דעת מאמיני תורתנו ואני אודיעך מה שאמרו בו ספדי נביאינו והוא המון חכמינו־ ועוד אגיד לך אחר כך כמו שהאמין קצת (המתאחדים) [המתאחרים] מעמנו ובן אודיעך מה שאני מאמין בזה.