Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1912-01-01 · Heft 2 · p. Seite 208

208־ Aus der Bibelexegese Joseph Ibn Käspis. -seien, spricht er, mit Hinweis auf dieselben drei Sprachen, zu Exod. 10, 21). Was die riietäphorische und hyperbolische Ausdrucksweise betrifft, so findet sich dieselbe in allen Sprachen2). Ich erwähne auch eine lautgesetzliche Vergleichung des Hebräischen mit dem Romanischen. Zur Transposition der Konsonanten in שלמה — שמלה (I Kön. 11, 29 f.) bemerkt er, daß solches im Hebräischen öfters vorkomme, das Romanische aber nur wenige Beispiele dafür aufweise. Das von Ibn Kaspi gebrachte Beispiel kann ich nicht ideniifizieren3). Gegenüber der Kritik an den Bibelübersetzern, die eben erwähnt wurde, erscheint in besonderem Lichte die Äußerurig Ibn Kaspis über eine Worterklärung zum Pentateuch, die man von ihm selbst erwartete. »Ich weiß« — so sagt er — »daß es den Toren mißfällt, daß ich keine Worterklärung in unserer Sprache, der romanischen Sprache, verfaßte, die mit dem ersten Worte der Genesis zu begännen und mit dem letzten Worte des Pentateuchs zu schließen hätte. Aber ich denke, das kann durch andere gemacht werden, ich selbst habe andere Obliegenheit«4). Vom Arabischen, dessen er in den oben zitierten Äußerungen Erwähnung tut, macht Ibn Kaspi sonst wenig Gebrauch, ln Jesaja 5, 14 erklärt er נפשה mit עצמה und beruft sich auf das Arabische5). Ebenso erklärt er לנפשי in 1/ MK. II, 161:... אבל לא נובל לעמוד על אמתתם מצד העלם ממנו לשון העברי ואמנם כשתעיין תמצא בן בלשון רומי גס דאה בערבי. . .- 2) MK. II, 166 f.: וכן בל הדומה לוה מאלו ההעברות וההפלגות הוא נהוג ומוסכם בלשון העברי ונם בערבי וברומי ובכל הלשונות וגס הפילוס-יפים יתנהגו בוה תמיד . . . *) AK. 55; ׳ורבים כן בדברים הקלים המוסכמים בעברי וכוה יש מעטים ללעזות כמו שירא רישא :. *) MK. I, 164 {.: יודע אני שהשוטים ירע בעיניהם כי לא אעשה פי׳ מלות בלשוננו לשון רומי ושאתחיל זה משם בראשית עד שם ישראל ואיש לא- יפקד אבל אמרתי יעשה זה ע״י זולתנו כי יש לנו עסקים אחדים.. 5j AK. 93: ובן בלשון ערבי נפסה כמו עצמו.