Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1912-01-01 · Heft 2 · p. Seite 204

204 Ans der Bibelexegese Joseph Ibn Kaspis. der Fall1). — In I Kön. 19, 18 ist die Zahl 7000 nicht wörtlich zu nehmen, sondern, gibt die geringe Menge der öostt treu Gebliebenen an;2 *). — In I Kön. 2, j6 bezeichnet ענתות den aus Anathotji Stammenden8). — In Jes, 3,1 dient der doppelte Ausdruck משק ומשענה zur nachdrücklichen Hervorhebung4). — I Kön. 20, 11: Die Wiederholung des Satzes »greifet sie lebendig« in umgekehrter Wortfolge5). — »Die Erde spaltete sich,« I Kön. 1, 40, ist , eine dem Nachdruck dienende Hyperbel6). — Ebenso die Aussage in I Kön. 10, 5: »und es war kein Geist mehr in ihr«7). — Ebenso die Aussage in Exod. 10, 23 über die Wirkung der ägyptischen Finsterniß8). Syntaktische Analogien. Zu Gen. 12, 2. Der imperativ (והיה) steht hier im Sinne der Aussage (»du wirst sein«)9), — Zu Exod. 1, 4. Die Aufzählung der Glieder einer Reihe kann ebenso mit, wie ohne Hilfe der Verbindungspartikel geschehen1"). 0 AK. 49; וכל זה ממנהג העברי ונם בן מנהג הלועזים להפליג בסיפור •לת־ רושם בנפשות השומעים .והרואים הכתוב וכפו זה היה טה שכתב בתורה בקרבנות הנשיאים ובמלחמות מ,“ין. 2) AK. 61: לאו דוקא והטעם מתי מספר וכן המנהג גם ללעוזות. *) AK. 45 : נהוג בעברי גם ללועזות לקצר ולזכור המקום לרמוו על האיש שהוא משם. Abulwalid.(Lun1a25׳ü, 12,Riktna 151).erklärt ebenso, nur daß er ענתות als Ellipse für איש ענתות versteht. Joseph Ibn Kaspi perhorresziert solche Annahmen und verweist auf das Beispiel der in Frankreich üblichen Verwendung von Ortsnamen zur Bezeichnung von Personen. 4) AK. 87: להפלגה ובן דרך הלועזות. 5) AK. 62: והענין אחד וכן המנהג ללועזות. *) AK. .45: נם זה מה.פ,לגות העברי וכן נוהג ללועזות. ’) ÄK. 50: ,נ.ם זה מהפלגת .העברי ובן,זה בלעז ף MK II, 162: ואומר בזה בי אף אצלנו בלשון רומי מבואר וידוע מנהג ואת ,ההעברה וך,הפלגה בלשון עד שנאמר במוחלט על האיש שאינו הולך אנה ואנה ברחוק מקים שהוא אינו זז ממקום אחד או נאמר עליי במוחלט שאינו .עושה תנועה בלל ף MK. II, 45..: ,בא והיה לשון צווי בי נכון בהסכמת העברי וכזה בלשוננו לשון לעז• l°) MK• II, 112: ,נכון בלשו; העברי גם ברומי לשים תמיד בכל אחד מהמסודרים ... ואו העטוף ונכון לחפר מכולס . . .