Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1911-01-01 · Heft 4 · p. Seite 431

Die Tefilla für die Festtage. 43 t Aber was bedeuten diese geringfügigen Abweichungen gegenüber den Schwierigkeiten der nun folgenden Stelle über die Tefilla der Festtage : וכשם שמקלסין יום ראשון וחולו של מועד כך מקלסין ימים טובים בתפלה ביוצר במנחה ובערבית והיכן קילוסו אלהינו ואלהי אבותינו גלה כבוד מלכותך עלינו ואחריו אנא יי אלהיגו שם יעלה ויבא וכו׳ והשיאנו וכתוב לחיים וחותמים ברוך מקדש עמו ישראל ומועדי שטחה והזמנים ומקראי קדש (XIX, 7 das.). Zum Text ist zu bemerken, daß Agudda וכשם שטקלסין — מועד wegläßt und כך מקלסין י״ט beginnt1 * * * *); Elia Wilna liest יום ראשון ויום טוב 2האחרון). Diese kleinen Verbesserungen helfen wenig, der Text spottet scheinbar jeder Erklärung. Daß die lange Eulogie von der durch Tannaim bezeugten abweicht, darüber würden wir hinwegkommen, auch das neben מועדי שטחה unbegreifliche וכתוב לחיים würde sich durch Streichung beseitigen lassen8). Wie aber sind גלה כבוד מלכותך und יעלה ויבא neben einander zu verstehen? Wir kennen in den uns geläufigen Texten nur das eine oder das andere. Und wenn wir selbst יעלה ויבא als durch seine häufige Verwendung in den Text geratene Worte streichen, so bleibt die letzte und schwierigste Frage, was hat גלה כבור מלכותך mit יוצר מנחה וערבית zu tun? Wir kennen es gerade nicht von diesen Gebeten, sondern nur von Mußaf her! Man müßte denn vor den gewaltsamsten Eingriffen in den Text nicht zurückschrecken und mit Baer lesen : או״א גלה כבוד מלכותך אנא אלהינו 4שם נעלה ונביא). Selbst der sonst so vorsichtige Landshuth weiß sich nur dadurch zu helfen, daß er mit der sepharadischen Liturgie אנא אלהינו שם נעשה לפניך liest und die drei Worte יוצר מנחה וערבית streichen will6 *). Auch Müller6) findet יעלה ויבא in diesem Zusammenhänge sehr auffällig 1) Müller, S. 268, Note 22; vgl. den Kommentar von Jak. Naumburg, in der Talmndausgabe von Wilna, ed. Komm. ») Das. 8) So tun. Elia Wilna und J. Müller, letzterer liest dafür וכוי. 4) ם׳ עבודת ישראל, S. 352 ohne nähere Begründung. 6) ם׳ הגיון לב, s. 468. «) 1. c. S, 269, N. 26, 27.