Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1911-01-01 · Heft 4 · p. Seite 429

Die Tefilla für die Festtage. 429 Dieser Satz ist fast wörtlich noch im Gebet erhalten, aber es kam eine Einleitung hinzu, die die Erklärung enthielt, warum keine Opfer mehr dargebracht werden (וטפני חטאינו), und die Bitte, den Tempel und den Opferdienst baldigst wiederherzustellen (גלה כבוד מלכותך); beide aber sind nicht Selbstzweck, sondern nur Mittel für die Überleitung zur Rezitation der Opferverse, die nach einem agadischen Aus- Spruche als vollgiltiger Ersatz für das Darbringen der Opfer angesehen wurden1). מלך רחמן רהט עלינו ist dann eine diesem Stücke nachgebildete Bitte um Wiederherstellung auch der Wallfahrt. Das Gebet für den Neujahrstag hat noch eine andere mit dem Charakter dieses Festes zusammenhängende Erweiterung, die eine besondere Abhandlung erfordert. In diese einzigartige Übereinstimmung der Texte mit den Quellen tritt störend, was in der ausführlichsten Quelle über die Festgebete überliefert ist, in Mass. Sofrim. Dort heißt es zunächst: כפסח בין בתפלה בין בכוס צריך להזכיר בי״ט מקרא קדש הזה ביום חג המצות הזה ובחולו של מועד אומר בחג במועד פלוני הזה ביום השביעי אומר ביום השביעי העצרת הזה ואין מזכיר בו חג.,. בחג שבועות אומר בי״ט מקרא קרש הזה וביום חג השמעות הזה (Sofr. XIX, 3. 4, ed. Müller, S. XXXVI). Für Sukkot fehlt die Angabe, was bei der Mangelhaftigkeit unseres Textes von M. Sofrim nicht verwundern darf. Der Text lautet in den Turim2): בין בתפלה בין בכוס צריך להזכיר יום טוב מקרא קודש הזה יום חג פלוני הזה, und mit dieser Variante läßt sich der Satz mit unseren Formeln schon in Einklang bringen. Denn wenn auch את יום טוב מקרא קודש הזה nicht allgemein üblich ist, so ist es doch aus Amram3) ') Daß sie im seph. Ritus heute nicht rezitiert werden, dürfte auf Kürzung aus späterer Zeit beruhen. Anuams Siddur hat die Bibelverse vgl, Abudraham z« Mussaf der Feste. 582 § אורח חיים (־, vgl. Müller, S. 264, Note 10. In Manbig!5 § ה׳ ר״ד g. E.:וכן מצאתי בטסבת סופרים שצריך לומר במועדים את יום פלוני חוה ואח יום מקרא קדש הזה. «) Vgl. 44b: יום הובדון הזה את יום מום מקרא קדש הזה ng;43a: