Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1911-01-01 · Heft 2 · p. Seite 218

218 Die Strafe der Ehebrecher in der nachexilischen Zeit. ein schweres Vergehen1), das gerichtlich nicht bestraft werden konnte und erst nach längerer Zeit, bei gegebener Gelegenheit, außergerichtlich vom Beleidigten oder seinem Freunde in Zorn und Wut geahndet wird2 * * * * *). Wenn sonach נקם hier in der festen Bedeutung steht, wofür die es auch sonst begleitenden Worte קנאה und חשה und auch לא יחטל entschieden sprechen, so ist darunter das Wüten des Ehemannes in Schlägen und Beschimpfung und die Übergabe des Ehebrechers an das Gericht zu verstehen; denn die Tötung, die diese starken Ausdrücke alle nahelegen, scheint 33 b nicht zu empfehlen. Aber das Recht, ihn zu töten, wird der Gatte in älterer Zeit wohl gehabt haben8). 1) Es ist parallel mit ישלם gebraucht, Deut. 32, 35: לי נקם ושלם, Jerem. 51,6: כי עת נקמה ה יא ליי נטול היא משלם לה, Jes.34,8: כי יום נקם הנה אלהיכם נקם יבוא נמול אלד,ים הוא יבוא :35,4 ,ליי שנת שלומים לריב ציון. Wird ein Mord begangen, ist die Hinrichtung des Mörders durch das Gericht niemals נקם (Exod. 21, 20. .21; Genes. 4, 15. 24 gehören nicht in diese Kategorie), sondern ein vorgeschriebenes Verfahren. Wenn aber die Königin Isebel die Propheten töten läßt und ihr vielfacher Mord wegen ihrer Stellung nicht bestraft werden kann, so ist das viele Jahre spätere Eingreifen Gottes für das vergossene Blut in II Reg. 9, 7: והכיתה את בית אחאב אדוניך ונקמתי דמי עבדי הנביאים ודמי בל עבדי הי מיד איזבל als נקם bezeichnet. Das von den letzten Davididen in Jerusalem vergossene Blut erfordert Rache, Ezech. 24, 8: לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע; in gleicher Verbindung Deut. 32, 43: בי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, Psalm 79, 10: יודע בנוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך, ln Psalm 94 haben die Hochmütigen an den Hilflosen Gewalt verübt, ohne daß sie von irgend jemand zur Verantwortung gezogen werden konnten. Gott als Richter der Erde soll eingreifen, als אל נקמות strafen. Psalm 58, 11: ישמח צדיק ב־ חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע. ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אל הים שופטים בארץ für vergossenes Blut. 2) Micha5,14: ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים; Jes. 63,5: בי יום נקם בלבי... . ותושע לי זרועי וחמתי היא סטכתני. ואבוס עטים באפי ואשברם בחמתי; Hachum 1,2: נוקם ה׳ ובעל חטה נוקם הי לצריו ונוטר הוא לאויביו; Ezech. 24,8: להעלות חטה לנקם נקם. Neben חטה auch קנאה Jes. 59, 17: וילבש בנדי נהם תלבושת ויעט במעיל קנאה. בעל נטולות כעל ישלם חטה לצריו נטול לאויביו..; Zachar. 8, 2: קנאתי לציון קנאה נתלה וחמה נדולה קנאתי לה. 9) Vgl. Wellhausen, Göttinger Gelehrte Nachrichten 1893, 447