Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 6 · p. Seite 735

Zu Bachja Ibn Pakudas »Herzenspflichten«'. 735 ומצפונו לאלהים לבדו (ar. ואצלאץ ניתה1 2 3) וצמידה ללה). — X, Ende (132 b, 3): ליחד לבבך לאלהיס (ar. באצלאץ קלבך ללה). V, 4 (78 b, 4): מה שיפסיד יחוד לבבו בעשותו לאלהים (ar. 2(במא יפסד אצלאץ קלבה ענד עמלה ללה). Wo im arabischen Original das Herz als Objekt auch nicht genannt ist, hat Ibn Tibbon den vollen Ausdruck יחוד הלב, da nur dieser die Bedeutung von אצלאץ wiedergibt. VW, 3, N. 8 (104 b, 3): מיחוד לבו לאלחים יתברך (ar. מן אלאצלאץ ללה תעאלי). X, 1 (127 a, 3): ביהוד לבבה לו (ar. 8(באלאצלאץ לה). 5. Das »vollkommene — aufrichtige — Herz« bei Ibn Tibbon. Der dem biblischen Sprachgebrauche entnommene Ausdruck לב שלם, der bereits oben4) erwähnt war, wird von Jehuda Ibn Tibbon sehr oft, anstatt יחוד לב, zur Wiedergäbe von אכלאץ angewendet. In den folgenden Beispielen hiefür lernen wir die verschiedenen Wendungen kennen, in denen Bachja diesen Ausdruck anwendet. I, Einl. 17 a, 22): אהבת האל בלב שלם (ar. אלאצלאץ פי אלמדובד! ללה, eig. »die lautere Gesinnung in der Liebe zu Gott«). — Ebendas. (17b, 14): ולאהבו בלב שלם (ar. ואצלאץ אלמחבלו לה, eig, »die Lauterkeit der Liebe zu ihm«). — Ebendas. 17 b, 21): שנעבדהו5 *) כלב שלם (ar. אלתזאם אלטאעה לה באצלאץ הלקלב). — III, 4 (48 b, 20): ולעבדו בלב שלם (ar. ואלאצלאץ לה)*). — Ebendas. (50a, 15): בצוסף ובלבב שלם (ar. ג) $. unten S. 738, Anm. 1. 2) לאלחים gehört natürlich zu בעשותו ♦יחוד לבבל (»während er handelt«) bezeichnet die Gelegenheiten, in der sich die laufere, Gott geweihte Gesinnung bewährt. S. den folgenden Paragraphen. 3) Subjekt ist die Seele. Nur die hebräische Übersetzung spricht vom »Herzen der Seele« (.לבבל),, vermöge der Untrennbarkeit des Ausdruckes יחוד לב. 4) S. oben S. 733. 5) Eine Variante lautet: שנאדבחו. 6) Wahrscheinlich hieß es ursprünglich: ואלאכלאץ פדאלטאעח לח.