Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 5 · p. Seite 567

Die talmudische Literatur der letzten Jahre. ־ 567 Verse alle Arten von non-Pessach ausgeschlossen werdert müßten, wie es in der Mechilta, im Babli, Jeruschalmi und Mischneh Torah tatsächlich der Fall ist. Der Kompilator des »Jeruschalmi« Sebachim hat aber ohne vieles Nachdenken den Mischneh Torah abgeschrieben. Der Kompilator konnte — wenn er nicht Friedländer selbst ist — auch bona fide von denjenigen Entscheidungen des Mischneh Torah, deren Quelle ihm unbekannt war; annehmen, sie stammen aus Jeruschalmi Kodäschim. 2. Jeruschalmi Pessachim V, 3: חטאת לשם בעלי} מנין אמר רכי.ירמיה ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטומאתו אמר ליה רבי יום, מעתה אפילו הקמר אימורין ת״ל ונפר מה זריקה מיוהדת שהיא מעכבת את הכפרה ובו׳ פסה לשם בעלים מנין ודין הוא.... Friedländer meint, diese Lesart sei unmöglich,, denn: «אפילו שחיטה קבלה והילכה אינו פוסל רק על מנת לזרוק 3ת הדם שלא לשם בעלים וזה רק אפשר בהני שלשה שהמה קודם הזריקה מה שאי; כן הקטרה היא לאהד הזריקה, ואין שייך לומר להקטיר על מנת לזרוק. אבל באמת הוא טעות הסופר והנירסא שלפנינו מאירת עינים׳, Fr. verweist für diese Frage auch auf die Glossen der מפרשי הים. Ich habe die Jeruschalmiausgabe mit den erwähnten Glossen nicht zur Hand, kann daher nicht kontrollieren, ob die von Fr. in ihrem Namen mitgeteilte Frage wirklich von ihnen herrührt. Ich halte dies für unmöglich. Denn wie die Frage des Jeruschalmi מעתה אפילו הקטר איטודין zu verstehen ist, ist aus der bald darauf folgenden Debatte leicht zu erkennen. Ebenso wie שחטו לשמו להקטיר אימורין שלא לשמו ist der Fall שחטו לשם בעליו להקטיר אי מור ין שלא לשם בעליו denkbar. Von diesem Falle 5משנה למלך1ו01תק zu Mischneh Torah פסולי המוקדשין XV 1, offenbar auf Grund des Jeruschalmil Wenn nun Fr. behauptet, der Jeruschalmitext in Pessachim sei verderbt, so hat er die Jeruschalmistelle ebensowenig verstanden wie der Kompilator des »Jeruschalmi« Sebachim, der unseren Text emendiert hat. 3. Einer von den Rettern Fr.s bringt unter anderen auch folgenden Beweis: הרמב״ם נפ״ג מחל׳ שחיטה ה״כ פסק דנקובת