Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 4 · p. Seite 424

424 Die talmudische Literatur der letzten Jahre. Im Sinne Raschis bat auch Maimonides die fraglichen Stellen verstanden. Sanhedrin I, 3: קיבעין בתחלה בנ״ד הגדול במקדש, והוא הנקרא סנהדרי גדולה ומכיכם ע״א, הגדול בהבמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה והוא שקורץ אותו החכמים נשיא בכל מקוב והוא העומד :תחת משה רבינו 4 4 4 ועוד מעמידץ שני בתי דינין של כ״ג... ומעמידץ בכל עיר ועיר; . . 4 שיש בר. ק״כ או יותר סנהררי קפונה♦ Für den Naßi kennt also Mai־ monides keine andere Begründung als das Vorbild Moses. Nachmanides zu Deut. XVI, 18 gibt die fraglichen Baraithoth wie folgt wieder: בדרך שםנהדרי גדולה ממונה על כל בתי דינין של כל ישראל כך יהא ב״ד אחד ממונה 4על כל שבט ושבט Nun lesen wir aber im Midrasch ha-gadol, gewiß aus tannaitischer Quelle1) folgendes: בי יפלא ממך דבר למשפט בא הכתוב לעשות בית דין הגדול על בל בתי דינין, כשם, (Deut. XVII, 8) שבית דינו של משה על בל בתי דינין בך בית דין הגדול שבירושלים על כל בתי דינץ. Ungerechtfertigt erscheint, auch des Verfassers Polemik gegen die einfache und notwendige Eiklärung RaschFs, Sanhedr. 18 a oben. Der Verfasser hat übersehen, daß Raschi selbst die Mischnah Sanhedr. V, 2 an führt, und es ist ihm entgangen, daß die drei Reihen, aus denen die Richter ergänzt zu werden pflegten, je 23 Mitglieder, also eine ungerade Zahl, gezählt haben2). — Die Korrektur in Jerusch Sanhedrin I, 4 (19b, 40)מאי טעמא דרבי für מאי טעמא דרבנן ist, wiewohl graphisch leicht möglich und an sich bestechend, deshalb nicht wahrscheinlich, weil im Jerusch, die Ansicht Rabbi's gar nicht erwähnt wird. Dadurch entfallen natürlich auch die Emendationen in der Tossefta und den Baraithoth des Babli. S. 84. Maimonides, כלי המקדש X 12 liest: ולבית דין. Zu den vielen Zeugen für diese Lesart bei Rabbinowicz ist noch hinzuzufügen: Midr. Ps. 52, 5; Je'iamdenu in Jalkut I S. § 131; Jalkut Idc. § 76, I S. § 103. S. 87. Der Verfasser stellt die Behauptung auf, daß der erste und eigentliche Leiter des großen Bcih-Dfn der Ab־Beth־Din war. In politischen Angelegenheiten gelangte zuweilen der mit ihm um die oberste Macht rivalisierende Naßi zu größerem Einflüsse, und er wurde auf den zweiten Platz gedrängt; in religiösen Fragen aber hat immer der Ab-Beih-Din den ersten Platz innegehabt und durch 491, hat folgenden Sifretext: .לשון מפרי נעץ שממנין ב״ד לבל ישראל ת״ל •שופטים ומנין שממנץ אחד על גבי כולם ת״ל תתן לך ומנין שממנים ב״ד לכל שבט .ושבט ת״ל בכל שעריך ב) Wahrscheinlich aus der Mechiltha des R. Ismael, s. Hoff־* mann, ליקוטי מכילתא in der Hildesheimer-Jubelschrift, hebr. S. 18. 2) Sanhedr. 17b, Mischnah ibid. 36 b.