Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 3 · p. Seite 277

Die lalmudische Literatur der letzten Jahre. 277 31, Jalkuf Gen. § 101, Midr. ha-Gadol, S. 322. Vgl. noch Beth ha- Midr. V, 54. S. 26 בשביל הנשמות שחוזדים לדינם; Derselbe Grund in Manhig 33, Schibbole ha-Leket, S. 98. S. 26, Anm. 347. Vgl. noch .רבד ד,נוטרת לד,רוקד, ed. Warschau, 2b: בשבת ו ד "ח שיש מנותח לנשמות שאין אור של ניד,נם בזיקתן אז ד,ם באות ומשתחוות להקב״ה בשערי ג״ע♦ — Zum Brauche selbst Machsor Vitry, S. 112, Schibbole ha-Leket, S. 93. Aus Pardes Nr. 119 erfahren wir, daß dieser Brauch gaonäi sehen Ursprungs ist. Vgl. iii der Tat שערי תשובה N. 30. S. 26, Anm. 343. שערי תשובה N. 30, Pardes N 119, Manhig N. 63 (ed. Berlin 23 a), Schibbole ha-Leket, S. 98, Responsen R. Meir Rothenburg, ed. Bloch N. 11. S. 26, Anm. 349, 350. Manhig 33 a, S. 27, Anm. 358. Vgl. Maharil, ed. Amsterdam 20 a. Aus Maharil folgt auch, daß in Österreich Pirke Aboth nur im Sommer und in Deutschland sogar nur bis zum 17. Tammus »gesagt« zu werden pflegten. S. 27, Anm. 359. Vgl. Sefer 11a־Ittim, S. 290. S. 28, Anm368 ־. Pardes N. 4 Ende, Sefer ha-Orah, S. 57. — Ibid. Anm. 373. Samuel ha-Nagid in Pardes N. 118, Sefer ha-Orah, S. 56. S. 29, Z, 3 למי שחן תשלומין לחני־גת עצרת. Vgl. Chagigah 17 a, Rosch ha-Schanah 4b, Moed katen 24b. S. 29, Z. 4 כדי אמירת קרבן gibt keinen Sinn, Es muß wohl heißen אסירת קרבן, zum Zwecke der Untersuchung, soviel wie ביקור קרבן. Vgl. Pesachim 96 a. —־ Die Sefardim ersparen sich das 7 תחנון Tage nach Schabuoth, nach dem Wortlaut עצרת יש לד, תשלומין כל שבעה, ohne zu bedenken, daß in diesen 7 Tagen auch der Festtag nach uns die zwei Festtage — inbegriffen ist. מחכים richtig: 5 Tage. S. 33, Anm. 417. Vgl. noch: Sefer Jereim N. 115 (ed. Wilna 68a), Semak-Glossen N. 145 (ed. Cremona 47a). Keßef Mischneh zu תמידין ומוספין VH, 23. S. 33, Z. 6 f. Sefer Jereim N. 114 zitiert den Ausspruch R. Jehudais in folgender Form: היכא דאינשי ולא בריף ספירת העומר בחד יומא מברך בשאר יומי♦ Es ist also nicht zu erkennen, ob ein Unterschied gemacht wird zwischen dem ersten Tag und den folgenden Tagen. Zur Sache noch Ihn Giath II, S. 103, הלכות פסוקות ed. Schloßberg, N. 17 und Maharil, ed. Amsterdam, S. 20 und jetzt Ginzberg, Geonica II, 180, 185. S. 37, Anm. 467. Vgl. noch Rainer, Ahawath Zion, Berachoth, S. 203 und Aptowitzer in Monatsschrift 1908, S. 313, 314. S. 38. Z. 2 f. Vgl. jetzt Magen Aboth, ed. Last, S. 22—27.