Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 2 · p. Seite 168

168 Die talmudische Literatur der letzten Jahre. 1. S. 42, Abs. 1: -פ״ג ודא זיתום (וכן במשנה ובערוך. ובדפוסים •החדשים כאן זיתים) המצרי זייתיה. פ" הגמרא ■אינה מרס המצרי. וכן תנא ד׳ חייא בהמשנה (בנלי פסחים ד׳ ט״ב סע״ב) שימושה מיני מדינה הן היותה ׳והשכר וההוטץ וארבעה מיני אומנות זיתום מעשה אומנות הרופאים וזומא זבו׳ עכ״ל רבינו חננאל בפירושו שם, ועי' תום׳ שבת ד׳ ק״י ע״א ד״ה רב ייוסף אמר זיתום המצרי ריית בל הך מילתא מחק מספרו ואומר דל״ג אלא בריש אלו עוברין וכוי. Aus dieser Stelle erfahren wir bloß die Variante זיתום für זיתוס! Fünfun dein halb Zeilen für eine solche Geringfügigkeit, die bequem in einer halben Zeile abgetan werden kann! Anstatt der ganz überflüssigen 5 Zeilen hätte R. wichtiges mitzuteiien gehabt: 1. Rabbinowicz, der doch mindestens ebenso maßgebend ist, wie der Wilnaer Setzer, teilt aus dem handschriftlichen Kommentar R. Chananel’s die LA: זיתוס mit. 2. Mischnah, ed. Lowe, Sechei tob II, S. 111 und Agudah lesen: זיתום. Dazu kommt, daß R. Chananel und Aruch gar nicht den Jer., sondern den Babli zitieren und daß auf den Aruch schon von Rabbinowicz hingewiesen wird. 2. S. 50, Abs. 8: פ״ג ה״ז התלמוד קודם למעשה. ברמב״ם ה׳ תלמוד תורה פ״ג ד,״ג אין לך מצוה בכל המצות כלין (בולן .1) שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה וכוי שהתלמוד מביא לידי מעשה עכ״ל ובכ״ט שם מביא ירושלמי דילן וכדברי הרטב״ם כן הוא בש״ע יו״ד סי׳ רמ״ו סעיף י״ח. Was hat hier dieses Zitat aus Mischneh Torah zu tun? Was gewinnen wir daraus für den Jerusch.? Wäre wenigstens der Jer. die Quelle des RMBM., so könnte dies die Anführung des Zitates einigermaßen erklären und rechtfertigen, wenn wir auch daraus keine V ariante erfahren. Aber Maimonides geht ja wegen de& Satzes שהתלמוד מביא לידי מעשה, der im Jer. nicht vorkommt, deutlich auf Babli Kidduschin 40b zurück,, wie Kessef Mischneh z. St. angibt. Wie soll man es nun auch begreifen, wenn R. zu dem Zitat aus Mischneh Torah bemerkt, daß Kessef Mischneh z. St. unsere: