Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Journal
- Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Volume
- 53 (1909)
- Issue
- Heft 6
- Article
- Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen
- Date
- 1909-01-01
- Page
- Seite 660 (sequence 4)
- Language
- German
- Belongs to
- article
- OCR quality
- 72% known words query
- IRI
…/2829132-2829819-2829826-2889588--37434-2889644- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
660 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen איבה ומה ת״ל איבה ושנאה אלא מה שנאה1) שש־ערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי בהמית אף איבה ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית. (ליה כ״ב) או השליך עליו בצדיה וימות נא׳ כאן צדיה ולמטן עדיה מה צדיה שנ׳ למטן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכר! ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כד,, להמית אף צריה שני כן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית► *לפה שג׳ מות יומת המכה יכול מיתה וכל מיתה אמר ומת כדיי שימות2) לפה. שג׳ מות יומת המכה יבול כל המכים מתים קטן שחיכה (4ושוטה8) שהיכה והמלמד סופרים והמלמד תינוקות והמנה מבית טרדות והמכה מאהבה א׳ כי יזיד (שמות כ״א י״ד) פרט לשוגג איש פרט לקטן על רעהו פרט לתושב להורגו שנתכוון לו5) בערמה פרט לשוטה. אך אם יום או יומים יעמוד6) לפח שאמרתה7) בכלי דעת נדברים ב׳ מ׳יב) פרט למכה שלא בדעת8) והמלמד סופרים *והמלמד סופרים9) והמכה _מכות מרדות והמכה מאהבה - *) Wie nämlich für שנאה dies w. u. durch מיש von ,צדיד gefolgert wird, vgl. Schecht. S. 665, Anm. 10, 2) J, d. Lies 1יכול כל מכד. כמיתה, Wie Schecht. bereits emendiert,. oder ähnlich. Anst ומת lies וימות, denn es ist unsere Stelle gemeint, nicht etwa Exod. 21, 12, obgleich sich dort eine ähnliche Deutung in der Mechilta findet, 9) J. שוטה u. w. u. מלמד סופרים שהכה. 4) האב את בנו מכד. מאהבה .11 שליח ב״ד, SR, 5) Scheint anszuschiießen ,נתכוון לד,רונ את זד. והרג את זד, wie ר״ש Synhedrin IX, 2 u. רי נתן Jer. z. St. 27 b und Midrasch Tann. $, 114, vgl. Mech. II, S. 126. 6) SR. erg. פרט לרב שהכה לעבדו, d. h. eben in diesem Falle miterscheidet sich der Sklave vom Freien; sonst wüßte ich nicht, was aus אם יום וכוי abgeleitet werden sollte. Der Midrasch benützt die Gelegenheit, um alle Ausnahmen von der allgemeinen Regel aufzr;- zählen, wenn der Text überhaupt richtig ist und hier nicht der Rest einer längeren Ausführung ist 7) J. לפי שנאמד. 8) D. 11. eben der Schriftvers selbst schränkt die frühere Regel כל המכים מתים ein. Auch hier ist der Text zweifelhaft, besonders לפה שאמרת. Vgl. zum Ganzen Mechilta מסכת׳ דנזיקין סדר, Mech. II, S. 125. 9) j. d. Lies והמלמד תינוקות.