Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 6 · p. Seite 659

Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 659 המכה ואת מקום הטבח אם פדיי להמית ואם אינה כדיי להמית נא׳ באן בלי ובברזל כלי מה בלי שני בברזל ששיערו את היד ואת הכלי את המבה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף כלי שנ׳ כן מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית1). *בכלי עץ הכהו יבא העד ויעד במה הכהו אין לי אלא שהיכהו בכלי עץ מיוחד זה המקל ומני את מרבה שהכהו בראש הקורה או בראש התורן של ספינה ת״ל2) בכלי. עץ יד *שאמר בכלי עץ מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית א׳ ר׳ שמעון והלא כלי ברזל מיוחד הורג בכל מקום9) ומני את מרבה הדוהה את חברו לתוך המים או לתוך האור או שהשיך4) בו את הנחש. (ליה י״ט> לפה שני יד העדים תהיה כו בראשונה להטי ויד כל ה׳ בא׳ (דברים י״ז ד) הרי מי שברח לבכל יכול ילכו אהריו לשם א׳ (6כן5) גואל הרם הוא ימית את הרוצח ומני אפילו אמר איני יכול להקבילו ת״ל בפגעו בו הוא ימיתנו. ל״ה כ׳) ואם בשנאה יהדפנו והלא איבה היא שנאה ושנאה היא) haben scheint, und ans den Schlußworten ,שני אשר ימות בד scheint hervorzugehen, daß auch an unserer Stelle in dieser Weise zu ergänzen wäre. Vgl. Schecht. S. 661, Anm. 8. 1) J. d. Der Abschn. נאט׳ ב} כלי וכד worüber Schecht. bereits S. 661, Anm. 9 sachlich das Richtige hat, ist nach unten vor ר״ש zu vers,, und es muß dementsprechend auch gelesen werden מה כלי שני כן אף כלי שד בברזל. 2) J. או בכלי ע<ן מניין אתה מרבה שהכהו בראש וכוי ת״ל או. 3) J. d. Nach der oben Anm. 33 vorgenommenen Versetzung erledigen sich die Zweifel Schechters S. 662, Anm. 2. Vgl. zum Ganzen Sifre 160, Mechilta I מסבתא דנזיקין Abschn. 6 u. 7, Mech. II, S. 128 u. 129, Jer. Synhedrim 27a, Babii das. 76b, Targ. Jon. 4) J. שהסית, vgl. Sifre 160, Synhedr. IX, 2. Die Ableitung fehlt, vielleicht בשנאה יהדפנו. 8) J. d. 6) SR, לכוון להמיתו וה״א שלא ימיתנו אחר ת״ל בפגעו בו אם לא פגע כל הוא ימיתנו אחר• Es scheint jedoch, daß mehr ein Gegensatz von להקבילו u. בפגעו gemeint ist, d. h. wenn der Bluträcher den Mörder nicht abpassen kann, um sogleich die Strafe an ihm zu vollziehen, so sei es gleichwohl seine Pflicht, denselben später bei sich darbietender Gelegenheit zu töten. Vgl. Jer. Makkot 31 d und מ"*) z. St. 42*