Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 5 · p. Seite 570

570 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. עושה טובה בפני עצמה ורעה בפני עצמה מניין שהוא עושה טובה ורעה באהת *אמרו קונם פת שאני מועמת היום ואני שותה יין ישן מחר אמר .(1אין קיים לה הפר יפרט מופר (ל׳ י״ז> אלה החקים והמשפטים ופו׳ מה הן ההקים שבץ איש לאשתו שעשה נדרים קלים . בחמורים2) שבועות קלות כחמורות שהוא מקים אחר שמי&ר מיפר אחר שהוא מקים3) והרי הוא בנשיאות עון בין אב לבתו החקים שבין איש לאשתו שעשה נדרים קלים כחמורים איסורים קלים כחמורים שבועות קלות בחמורות לילה ויום כשבת4) הן הם בין אב das Gleiche auch nach ר״ע gelten und es ergibt sich: קיים ליך על הפת ולא קיים ליך על היין קיים ליך על היין ולא קיים ליך על הפת כולו קיים, umgekehrt;לא קיים ליך על הפת וקיים ליך על היין לא קיים ליך על היי וקיים ליך על הפת כולו מופר♦ Anst. הקם יקימנו u,הפר יפירנו erwartet man eher יקם יקימנו u. יפר יפירנו, d. h. es soliie bloß יקם u. יפר stehen. ג) Gehört oftenbar nicht hierher. 2) Ist unbestimmt. Bei שבועות קלות כחמורות wird man zunächst daran denken, ob mit oder ohne שם. Vielleicht ist etwas Ähnliches bei נדרים gemeint. s) Ist offenbar nicht richtig. Man kann auch nicht in bezug auf die letzte Bestimmung an den Ausspruch R. Jochanans Ned. 79 a נשאלין על דיהקם denken, da der Ausspruch gar nicht das bedeutet, was man gewöhnlich darunter versteht, sondern nach Jer. Ned. 42 a besagt, daß der Ehemann nach der Bestätigung, wenn auch nicht als Ehemann, so doch als חכם das Gelübde aufheben kann. Man könnte vielleicht daran denken, daß auf den in der Tosifta VII, 4 erwähnten Fall מדרה אשתו והיפר לה ומכור שבתו נדרה וכוס Bezug genommen wird, in welchem Falle weder die ,הקמד noch die ,הפרד gilt, und daß diese Bestimmung an die Worte בין איש לאשתו ובין אב לבתו angelehnt wird, aber es fehlt dann die Hauptsache, und wir haben für eine solche Anlehnung keinen Beleg. Man muß also gerade entgegengesetzt lesen : שדוא אינו מקים אחר שמיפר ואינו מיפר אחר שהוא מקים ואם הפר הרי הוא בנשיאת עון, vgl. Tosifta das. VII, 5 und Ned. 86 b. ף Bedeutet nicht שמותר להפר אפיי שלא לצורך שבת (SR.), sondern הפרת נדרים כל היום gegen die Ansicht מעת לעת, vgl. Ned. X, 8, Babli u. Jer. das. und zum Ausdruck Nidda 27 b. Im Übrigen ist der ganze Text offenbar in Unordnung. Es macht den Eindruck, daß zuerst חוקים שבין איש לאשתו, dann שבי] אב לבתו genannt werden und dann gesagt wurde, daß die beiden Glieder mit einander zu vergleichen sind. Möglich, daß auch der Abschn. יכול יהא זכאי בירושתה וכוי in diesen Zusanxmenhang gehört und daß dadurch der Vergleich eingeschränkt wurde.