Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 5 · p. Seite 568

568 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. זכאי להפר אבל אם יצאה מרשותו לא יהא זכאי להפר ת״ל יקום יבול אס היה עתיד להחזירה יהא זכאי להפר ת״ל יקום. האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי ובו׳1). אישה יקימנה ואישה יפירנו מח ת׳ל2 3) בכל הפרשה לרכות אלמנה לב״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת לכותי ולחלל לרבות בולן. כיום שמעו אמר ד אליעזר בן יעקב פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן גמלא מנין שהוא עושה טובה כרעה אמרו לי א״ר עקיבא מה אם טוכל אני לטומאה שלא באתי לזיקתה אינו דין שאטבול לטומאה שבאתי לזיקתה וכשבאתי אצל ר׳ יהושע אמר הרי זה תשוכת צד ממה שזה הטור יהא זה (4קל וממה שזה קל יהא זה חמור אלא הרי זה תשובה לדבר8) ומה d. h. auch wenn ,נדרה בביתו ונתגרשה רכל, sobald das Gelübde auch nur einen Augenblick während ihrer Selbständigkeit bestand, kann es nicht gelöst werden. Demgemäß muß es dann auch או יכול st. יכול heißen. 0 Vgl. Sifre 154, Nedarim 72 b. 2) Ergänze אישר. אישה♦ VgL oben zu 5, 29, Tosifta Jeb. II, 3, Maim. Hih Ned. XI, 8. ln den הגהות von אית] האזרחי ed. Warschau wird bereits auf unsere Stelle hingewiesen. 3) Der Text ist hier ganz durcheinandergeworfen־ Der Ausspruch R. Akibas hat mit der Frage בניי] שהוא עושה טובה כרעה nichts zu schaffen, sondern ist ein Einwsand gegen die bekannte Ansicht R. Eiiesers. מפד אדם נדרי אשתו עד שלא תדור mit der Begründung אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איפור, vgl. Ned. x, 7, Babli u, jer. z, St,, Tosifta VI, 5, 6, Sifre 153. Die Worte R. Josuas lassen sich nach Tosifta a. a. O. erklären: מקוה יוכיח לכו״ חזר ר׳ ליעזד לדנו דין אחר מה אם כמקום שאינו מיפי נדרי עצמו משנדר הרי הוא מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור מקום שמיפר נדרי אשתו משנדרה אינו דין שמיפר נדרי אשתו עד שלא תידור [אמדו לו למה למפר נדרי עצמו ער שלא ידור שאם רצה להקים מקיים יפר נדר" אשתו עד שלא תדור] שאם רצה להקם אינו יכול. Man muß sich also die ganze Diskussion ergänzen, und die Bemerkung R. Josuas ה״ז תשובת צד וכו׳ bezieht sich auf die Schlußworte, d. h. das erschwerende Moment שאם רצה להקים מקיים sei doch kein Grund für die Erleichterung, die eigenen Gelübde im Voraus annullieren zu können (וממה שזה חמוד זה קל, und umgekehrt das erleichternde Moment שאם רצה להקים איגו מקיים kein Grund für die Erschwerung, daß er die Gelübde der Frau nicht im Voraus sollte annullieren können. Der von R. josua vorgebrachte Einwaud אלא ה״ז תשובה לדבר muß gleichfalls nach der Tosifta oben ergänzt werden, welche fortfährt: ר״א אישה יקימנו ואישה יפירנו עד שבא לכלל הקם כא לכלל הפר וכה. 4) Vor למה scheint zu gehören der weiter unten folgende