Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 5 · p. Seite 565

Der Sitre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 565 הוא מניין אף אהרים יהו עוברין עטו ודל ככל היוצא ובו,1) הלל היה אומר הרי מי שאמר הונם לבית הזה *שאני נכנס ככר זה שאני טועם יכול שיתן* 2 3) הנייתו של בית ויכנס לו דמי ככר זו ויאכלנו ת״ל ככל היוצא רבי חנניה אומר מניין אף האומר ליתן מתנה לחברו ליתן מתנה לעני לעשות רצון אחרים יעשה3) מיד ת״ל ככל היוצא ובו/ יל־ די) כי תדור נדר לה׳ ביודעה לשם מי הוא נודרת פרט לקטנה מכאן אמרו תינוקת בת י״א שנה ויום אחד ותנוק בן י״ב שנה ויום אחד בזמן שהן אומרים אין אנו יודעים לשם מי נדרנו ולשם טי הקדשנו אין נדרן נדר ואין הקדשן הקדש תינוקת בת י״ב שנה ויום אחר ותנוק בן י*ג שנה ויום אחד אע״ם שאמרו אין יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש4) מעשה בתינוק אחד שבא לפני ו״ע לאחרים erklärt SR. כדפרש ואזיל למי שיש הדשות בידו להרע, aber der Ausdruck נאמר der auf ריבה הנשבע להרע לאחרים folgt, ist schwierig, weil der Satz ganz abrupt beginnt. Es scheint, daß es וכשאמר heißen muß, dann müßte man, um wie SR. erklären zu können, vielleicht folgendermaßen lesen: מניין אף הנשבע להרע לאחרים ת״ל ובו׳ ריבה הנשבע להרע לעצמו וכשאמר וכר, d. h. הרע לעצמו? steht im Verse direkt (לאחרים ,(זה ריבה wird im Folgenden deduciert. Schwierig bleibt freilich, daß es Anfangs schlechtweg לאחרים heißt, um hinterher eingeschränkt zu werden auf בהמתו usw. Andererseits wissen wir nicht, wie Anfang und Schluß in Übereinstimmung gebracht werden können; es geht nicht gut an, den Anfang nach dem Schluß zu emendieren, und noch weniger umgekehrt להרע statt להיטיב am Ende zu lesen, da allgemein להרע לאחרים als ausgeschlossen gilt, vgl. Sifra Choba IX, 3 ff., Scheb. 27 a, Jer. das. 34c. Auch was unter להרע hier gemeint ist, wissen wir nicht, vgl. die verschiedenen Erklärungen in Bab. und Jer. a. a. O. J) Mg. בדברו בל יחל אלא הוא ומניין אחרים וכד♦ SR. כנון שהדיר נכסיו על אחרים והם נהגו ממנו. Vgl. Nedarim 35 a, Jer. das. 37 b, Nidda 46 b, Maim. Hilch. Nedarim V, 1 u. X, 12 und dagegen Hil. Scheb. V, 4. Die Quelle für letztere Stelle dürfte Jer. Ned, 41b או״יהדא אמרה ההן דמשבע לחבריה וכף sein. Die Stelle selbst aber ist zweifelhaft. 2) Mg. שאיני וכף שאיני טועם יכול יתן וכו׳- Vgl. Jer. Ned. 38, Babli das. 35 b, Schebuot 22 a, Jebamot 88 a. 3) Mg. שיעשה. VgL Jer. Babam. 9d, Schebiit 39d, Babli Baba tn. 49 a. 4) Mg. ואשד, כי תדור נדר אין לי אלא גדולה ומניין לרבות את הקטנה שיש בה הפלייה ת״ל ואשד, מיכן אמדו בת אחת ועשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין . . . ובודקין בל שתים עשרה ביצר נבדקין אם אומריין יודעין אנו לשם