Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 3 · p. Seite 341

Der Sifra sutta nach dem Jalkut und andereren Quellen. 341 b״n שנאמר שני יכול שני שלשני שאם יקדמנו1) אחר לא יהא כשר תעשה יכול שחיטתו מנין אף זריקת דמו2 3 *) ת״ל תקריבו8) יכול קודם חצות*) מנין לאחר חצות אמרת תעשה תקריב5) לפי שנאמר שני יכול יהא שני של שחר שלא יקדמנו הפסח יכול אם קדמו פסח לא יהא כשר ת״ל תעשה יכול שחיטתו מנין זריקת דמו תיל תקריב6) לפי שהעיד בן גודגדא כשר הכבש עד ארבע שעות יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר ת״ל תעשה תקריב7) יכול קודם חצות מנין אף לאהר חצות ודל תעשה תקריב. כיח ה") לפי8) שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך כתית כשאמר) nicht hat, liest hier תעשה בבקר יכול אם נתאחר 'אפילו עד ארבע שעות לא יהא בשר ת״ל תעשה העיד ר׳ יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות ועל היין בן ארבעים שנשתנטך עי׳ג המזבה. Vielleicht ist ,demnach im Text des J. eine Versetzung vorzunehmen und zu lesen תעשה בבקר לפי שהעיד בן גודגדא כשר הכבש וכד• Mg. würde, wie häufig, den Sinn der Stelle nur ungefähr wiedergeben. Mit SR. לכן בבקר in וכן בערב zu emendieren, geht nicht so leicht, da die Ordnung am Abend nach der Mischna Joma tatsächlich der am Morgen nicht ganz gleich war. י) Mg, ואת הכבש השני לפי שאמרת שני יהא שני שלאחר שלא יקדמנו אחר יכול אף קדמו׳♦ 2) d. h. wenn auch זריקה dem תמיד vorangegangen ist. 3} Vgl. Sifre hier, Pesachim V, 3, Jer. das. 32 b ותני כ] יכול .אם קדם פסח לתמיד לא יאוחר התמיד ת״ל תעשה ריבה ף D. h. אם קדם לו אחר קודם שהגיע זמן שחיטת התמיד. 5} Mg. ad. תעשה תקריב, wie oben zu 15, 9. 6) Dieser Absatz ist mir nicht verständlich, da unter שלא יקדמנו אחר früher auch nur פסח verstanden werden kann. Es wäre möglich, .daß hier die Frage aufgeworfen wird, ob das פסח als כשר gilt, während es sich eben um das תמיד handelte, und es würde dann die entsprechende Belegstelle fehlen, für welche aus Versehen die bereits erwähnten Belegstellen für תמיד wiederholt werden. 7) Wir haben schon erwähnt, daß dieser Passus besser nach oben zu versetzen ist. Vgl. Edujot VI, 1 Berachot VI, 1, Jer. das. 7b, Babli 27a. Das folgende יכול קידם חצלת מניין יכו׳ ist vielleicht nur aus dem ähnlich lautenden Passus oben entstanden. Daß nach einer Ansicht תמיד של שחר auch nach חצות dargebracht werden dürfte, er scheint nicht einleuchtend, 8) Mg. בלולה בשמן צתית כל השמנים כשרים למנחות לא נאמר בתית אלא למובחר לפה.