Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 2 · p. Seite 192

192 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. ממועט א״ל *את מי רבתה תורה טומאת משא או אהל1) אומר אני שרבתה (2 3תורה טומאת משא מטומאת אהל *שהרבה מטמא במשא ואין מטמא באהל אם מטמא הגולל באהל המועט לא יטמא במשא המרובה *לא השבת על ידך (5הושב ע״י אם אגי משיב5)' ובלבד שלא תכפור בי4) הגיה שהמת בתוכו (7מהו א״ל טמא *המוסיף ידו על המשקוף מהו אי׳ל טמא6) *על •הקנה משא שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא הגולל והדופק המד שלמת מטמאי] במגע ואינן מטמאי! במשא. Für הגולל והדופק, das offenbar falsch ist, liest rew.השרץ והש״ז, in den Worten אתה אמרת 'את מי רבתה תורה טומאת מגע או טומאת משא scheint nicht Bezug genommen zu sein auf מקו, מנבלה oben, sondern רבתה bedeutet soviel היכן החמירה, wie in der Tosifta אם מטמאין במגע הקל וכד, und dies war ד׳ע von früher her bekannt. Der Ansicht R. Eliesers gegenüber gebraucht יבתה —־ ר״ע in der Bedeutung: mehr verbreitet. ף RS. אתה אומר את מי רבתה התורה או טומאת מגע או טומאת משא או טומאת אהל. REW. streicht אי טומאת מגע, wir jedoch möchten lesen אתה אומר וכו׳ התורה ט׳ מגע או טומאת משא [אני אומר את מי רבתה התורה טומאת משא] או טומאת אהל. 2) RS. שכן יש מטמאין במשא ואין מטמאין באהל זבין וזבות יוכיחו נדות ויולדות מטמאין במשא ואין מטמאין באהל. 3) RS. א״ל השיבות על ידיך השיבני על ידי אמר לו אני משיב על ידיך. REW. streicht השיבות על ידיך. Vgl. w. u. A. 7. 4) Vgl* die ähnliche Ausdrucksweise R, Akibas, oben zu 9. 2 und Pesachim 69 a, so daß diese Worte jedenfalls ר״ע angehören und nicht ל״א, wie SR. anzunehmen scheint. 6) RS. verzichtet für das Folgende auf jede Erklärung• SR. habe ich nicht verstanden. REW. liest anstatt — הבית שהמת בתוכו הבגד שנגע בו מת ונגע בו אדם. Zu dieser Emendation paßt gut die Erörterung von ומה אם הזב. Aber nicht bloß ist diese Emendation an sich kühn, es muß auch המוסיף ידו על המשקוף וכו׳, das REW. in seinen הגהות zu ר״ש nicht berücksichtigte, weil es dort fehlt, wir aber im Jalkut vor uns haben, gestrichen werden. Wir wollen also versueben, so weit es geht, nach der vorliegenden LA. zu erklären» 6) RS. d. Dieser Passus ist vielleicht einfach zu erklären nach Oholot XII, 8, worauf auch SR. hinweist. 7) RS. שלח הקנה. SR. שתחב הקנה לתוך הבית והסיט במת וכו׳ וכפרו זה בזה שר״ע ס״ל שאין זה ק״ו־ דמגע המשקוף חמור מהסט. Aber das הסט במת מטמא hat niemand bestritten und hat mit der ganzen Erörterung nichts zu tun. Vielmehr ist wohl Oholot XIV, 3 קנה שעל גבי הפתח מביא את הטומאה zu vergleichen. Die קנה war, wie aus der Tosifta hervorgeht, beweglich, und die Frage war dennoch הסיט את הקנה. Vielleicht scheint ר״ע der Fall analog mit גולל, weil דרך הטומאה לצאת