Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 6 · p. Seite 653

Die Steilung des Simon beri Zemach Duran etc. 65S die Art ihrer Sehriftauslegung mitunter veranlaßt sahen* von den herkömmlichen Anschauungen abzuweichen. Diese wahrhaft freisinnige, der Traditionsgläubigkeit wie der philosophischen Auffassung in gleicher Weise gerecht werdende Ausführung beschließt Duran mit einer Bemerkung, die allerdings dem Maimonides entlehnt, aber auch für seine eigene Denkungsart durchaus charakteristisch ist. Es kann, so sagt er, nicht die Absicht der Thora sein, auf uns einen Zwang auszuüben, daß wir uns zu falschen Ansichten be-״ kennen. Darum muß es uns gestattet sein, wo der Wortsinn der Thora der Vernunft widerspricht, die Schriftverse umzudeuten, wie es die chaldäischen Übersetzer in betreff der Gott beigelegten Anthropomorphismen getan haben. So würden wir, wenn die Ewigkeit der Welt bewiesen wäre, auch keinen Anstand nehmen, die auf die Schöpfung bezüglichen Schriftverse umzudeuten, wozu freilich, da die Ewigkeit der Welt nicht bewiesen ist, keine Veranlassung vorliegt1). Wenn Duran an einer anderen Stelle seine Mißl) E. Hk. cap. 9, vgl. auch das. cap. 1. S. 7 b. Wir geben zum Nachweis der Entlehnungen Daraus Ausführungen im Text und die Parallelstellen aus Albo in den Anmerkungen. Hier, wo fast das ganze Kapitel (Jkkarim I, cap. 2) entlehnt ist, beschränken wir uns auf die Wiedergabe der Hauptstellen: ומי שכופר בשום דבר ממה שנמצא בתורה, עם היותו יורע שזהו דעת התורה, כקרא כופר וכר, אבל מי שהוא מהדק בתורת משה ויאמין בעקריה, וכשבא לחקור על ויה מצד השכל והבנת הפסוקים, הטהו העיון לומר, שאחד מן העקרים הוא על דרך אחרת ולא כפי המובן בתחלת הדעת ובו/ אין זה כופר אבל הוא בכלל חכמי ישראל וחסידיהם, אף על פי שהוא טועה בעיונו והוא חוטא בשוגג וצריך כפרה. וזהו דעת קצת חכמי ישראל הראשונים שאומרים, שהיה סדר זמנים קודם לכן ובו׳ וכאלו באר הרב-ז״ל בזה שמה שהוא .נגד הפסוקים אין ראוי להאמיכו בלל, ובלבד שמה שיבא בפסוקים לא יהיה דעת .כוזב שלא יצוייר מציאותו אצל השכל כי מה שהוא דעת כוזב לא תכריח התורה להאמינו, כי לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כננד המושכלות הראשונות וכר וכן נאמר לפי זה, כי מי שלא הגיע מדרגת עיונו להאמין הכתובים בדרך המסכים אל האמת, ומאמין אותם כפשטן ועלה מזה בידו דעת כוזב להיותו הושב שזהו דעת התורה, איננו יוצא בזה מכלל בעלי התורה חלילה וכר וגדולה מזו כתב הראב״ד דל, שאפילו המבין עקר מעקרי התורה בחלוף האמת, מפני שהוא טועה בעיונו, אין ראוי לקראו מין וכר. Gegen die Ansicht Abraham b. Davids polemisirl Abraham Bibago דרך אמונה, S, 102 a.