Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 3 · p. Seite 313

Die talmudische Literatur der letzten Jahre. 313 aus diesem Responsum, daß Talmudexemplare zur Zeit Hais im Babli Berachoth 48a die Lesart gehabt, welche wir im Jeruschalmi haben: סלסליה ותרוממך בנגידים תושיבך אל תקרא בנגידים אלא בין נגידים. Hai weist diese Lesart mit ausführlicher Begründung zurück. S. 172 ובאיש לר׳ זעירא. Vgl. Straschun in ha-Maggid X. N. 12. S. 188. רבי מנא מפקד. Daß es sich nicht um das Verbot von Kilajim handelt, hat schon Straschun in ha-Lebanon IV, N. 45 machgewiesen. S. 193 מהו שיברך. Vgl. Steinschneider-Jubelschrift S. 201 (bis). S. 200. Über die Benediktion מקדש שמך ברבים vgl. Tana d’be Eiiah, ed. Friedmann, S. 118, Schibbole ha-Leket תפלה N. 6, Birke Jossef Orach Chajjim N. 46, H. Chajes in Imre Binah 8d. A. a. O. על הברקים. Steinschneider-Jubelschrift S. 201. S. 203 שמואל אמר. In Pardes N. 166 muß nicht vielleicht בהחאה gelesen werden, denn in N. 168 heißt es richtig בהוואה *); in RABN. 89 d: ממסכת ברכות ירושלמי פרק הרואה, ebenso in MV. S. 360. Aus Machsor Vitry erfahren wir auch, daß diejenigen Autoren, welche für והשיאנו am Neujahrs- und Versöhnungstag auf den Jeruschalmi verweisen, nicht so im Jeruschalmi gelesen, sondern dies aus ihm herausgelesen; hätten sie in ihrem Jeruschalmitext בר׳ה ובי״הכ gelesen, wie Ratner meint, so hätten sie gesagt : 5 wie es im Jer. heißt כ ד אי תא בירוש׳«, nicht aber aus dem Jer. einen Beweis gebracht. Im Machsor Vitry 361 heißt es nun wie folgt: אין אומר בראש השנה והשיאנו... כל האומר והשיאנו בראש השנה ויום הכפורים אינו אלא טועה ... שמנהג ארץ ישראל לבדו ומנהג בבל לבדו... שהרי לדבריהם <בני ארץ ישראל) אומרים והשיאנו בראשי 1) So auch in der ersten Stelle in dem handschriftlichen מעשה 26 הגאונים a (ms. öoldschmid-Hamburg, Abschrift im Besitze Epsteins).