Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 3 · p. Seite 311

Die talmudische Literatur der letzten Jahre. 311 S. 6 hätte zu la 40 ein Zitat aus Samuel Ibn Gätnas Ergänzungen zum Aruch1 2) angeführt werden sollen. S. 7. Vgl. ibid. v. איילת, S. 21. S. 11. Vgl. Machsor Vitry (= MV) 13; S. 21—MV 10, 13; S. 27—MV 17; S. 37—MV 10;s) S. 52—MV 12. S. 55. Vgl. Orchoth Chajjim 1, תפלה N. 343 4). S. 63. Vgl. MV 12. S. 84. Vgl. Orchot Chajjim 1, ברכות N. 321). S. 86. Vgl. a. a. 0. ק״ש N. 34.5) S. 88. Vgl. Graetz-Jubelschrift S. 27 v.6אסמילין); a. a. O. כיסו vgl. Reifmann in Beth Talmud IV S. 15, er korrigiert גופו ohne die Lesarten zu kennen. S. 112. Vgl. MV S. 15. S. 114. Vgl. Grätz-Jubelschrift S. 26 v. אסדה. S. 119 zu והכתיב כי מאס. Epstein in Ha-Choker 1,147—150 hat nachgewiesen, daß der Jeruschalmi wirklich אם nicht gelesen. S. 135. Eschkol I, 8 denkt gewiß an die Jeruschalmistelle, welche in Orchoth Chajjim I, דין קדיש N. 3 und Menorath ha-Maor N. 95 zitiert wird: דאמרינן בירושלמי ר׳ יהושע אשכחיה לאליהו דהוה מדבר קטיה שתין גמלין מעונין, א״ל ומה הלין גמליא מעונין/ אל כלן מעונין רוגז, א״ל הגי למאן, א״ל למאן דמפסיק ומדבר בין יתגדל לאמן יהא שמיה רבא ובין עלמיה ליתברך ובין ברכה לברכה ובין ישתבח ליוצר אם לא במילי דצבורא. Im Manhig N. 4, ed. Berlin S. 8, wird diese Erzählung im Namen eines Midrasch, in Schibbole ha-Leket תפלה N. 8 0 Graetz-Jubelschrift, 1887, S. 28 v. אסטדין. 2) Vgl. auch Tanchuma und Tanchuma, ed. Buber, 1 § לך. 3) Dieselbe Lesart in dem aus einer Handschrift Kaufmanns abgedruckten Buche על דכל, Ha-Goren VII, S. 104. 4) Vgl. ha-Goren VII, S. 101. Interessant ist die Lesart: ותרנגולים אחמיר׳ für אדומים. Über die Bedeutungvon אדומים vgl. Semitic Studies, S. 369 f. ף A. a. O. S. 103. ף A. a. O. S. 102.