Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 2 · p. Seite 221

Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 221 שגדולת משה גדולה1). אתה ובניך אלו הכתים ובית אביך אתך אלו הלוים, מלמד שהלוים מוזהרים ע״י הכתים. *ומניין אף הכהגים ע״י הלוים, .(2שנא׳ ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם דח ר) מטה לוי אין8) מטה אלא שבועה שנא׳ שבועות מטות אומר סלה (חבקוק ג׳ ט׳), *לוי כדאי לוי בפני עצמו4). שבט כדאי שבט בפני עצמו. אביך כדאי עמרם בפני עצמו. אחיך כדאי אחיך בפני עצמן, *וגם את אחיך בדאי בני אחיך בפני עצמן4) לכרות להם ברית בשמחה. 0הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך הם טפלה לך לא אתה טפלה להם. ואתך ובניך אתך לפני *) Mg. גרמה, vgl. Mecb. Anf. und dazu »Ein Wort über M. d. R. S.« S. 38, wo die Antwort sachlich mit unserer Stelle übereinstimmt, während die Begründung מד ת״ל לאדרן וכל׳ oben Jahrg. 50, S. 420 anders lautet, so daß man daraus folgern könnte, unsere Stelle hier sei nicht S.s. Es handelt sich aber vielleicht um verschiedene Fragen, die schon oben angedeutet wurden. Da, wo von einer Rede Gottes an Ahron gesprochen wird, wie hier beispielsweise, kann es sich darum handeln, ob die Rede unmittelbar an Ahron erging, und darauf bezieht sich unsere Stelle. Oben jedoch, wo ausdrücklich die Rede Gottes an Moses ergeht, kann nur fraglich sein, ob durch die Worte דבר אל אהרן ואל בניו das ganze Volk ausgeschlossen sein soll. Darauf bezieht sich die Begründung כל דבר שהיד. דגל] לאדרן וכל,♦ Vgl. Raschi hier und Sifre למי הדבר מסור לאותו שמזהירים, was Malbim zum Sifre dahin auffaßt, daß unsere Stelle zu den drei Ausnahmen gehören soll, bei welchen die Rede Gottes unmittelbar an Ahron erging. Aus diesem Grunde meint er auch, die Bemerkung Raschis gehöre zu V. 8, weil es an dieser Stelle tatsächlich im Sifre heißt שומע אני שהיה הדבר לאהרן וכוי. Allein nach unserem Dafürhalten paßt der Beweis des Sifre aus זכרון לבני ישרי למען אשד לא יקרב וגו׳ כאשר דבר ה׳ ביד משה לו, besser für den Inhalt unseres Abschnittes und schließt sich eng an die Schlußworte והזר הקרב דילמת am Wir meinen daher, daß die Bemerkung des Sifre sich auf den Anfang unseres Kapitels bezieht und nur darum ans Ende geraten ist, weil sich die Deutung an והזר הקרב וכוי anschließt, vgl. Sifre d’be Rab von D, Pardo z. St. Was aber die Bemerkung des Sifre am Anfang betrifft : למי הדבר מסור לכו׳, so hat sie vielleicht einen ganz anderen Sinn und will andeuten, daß der Inhalt auch dem Volke mitgeteilt wurde, aber es heiße darum לאהרן, weil es ihn angehe, ganz so wie כל דבי שהיה הגון לאהרן וכו׳. 2) Mg. והכהנים מוזהרים ע״י הלוים♦ 3) Mg. וגם את אחיך מסה לוי אין, vgl. zum Ganzen Sifre Deut. 8. 4) Mg. d. /