Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1907-01-01 · Heft 3 · p. Seite 354

354 Menachem b. Simon aus-Ppsquieres u. sein Komm. zuJer, u. Ez. teristisch ist es, daß, so oft Men. an solchen Auslegungen Kritik übt, er gewöhnlich schärfere Ausdrücke braucht als sonst1), was ihn vielleicht zum absichtlichen Verschweigen der Quelle veranlaßt haben mag. III. •: Allgemeiner Charakter der Exegese M e n a che m's. Wir haben oben (S. 72) die Vermutung ausgesprochen, daß unser Autor mit der Interpretation gerade der Bücher Jeremia und Ezechiel die Absicht verbunden haben mag, Ibn Esra’s Kom.f zu den späteren Propheten durch einen diesem homogenen zu komplexeren. Von diesem Gesichtspunkte aus betrachtet, erklären sich die auffälligen Berührungspunkte! und gemeinsamen Momente, die sich bei einer Vergleichung der Exegese beider zeigen, sowohl hinsichtlich der äußeren als inneren Anlage. Was die äußere Form betrifft, so scheint ihm lE’s Jesaia-Kom. als Vorbild :vorgeschwebt zu haben. Nach dem Beispiele AIE.& beginnt sein jer.-Komm. mit einem teilweise gereimten Vorworte2) und schließt mit Bitt- und Lob- 1) Ez. 4, 12 zu ,ועל דעת מפרשים רבים היד, דאוי להיות :תעמד דגושה הנון . . . ולפי דעתי אין הטעם שוד, מאומה;ib. 28, 3: והמפרש אותו פסוק בתימה לא ילע בפרשה הזאת מאומה, s. auch oben S.203 ׳, Anm. 7. 2) . המלמד לאדם דעת יבינני לדעת. בספר ירמיה החוזה .לפרש בו כל סתום ואחזה . לי אני עבדו המחבר מנחם ברי שמעון שמי הבא לפרשנו וגם בכתב; הדקדוק.לבארנו . ומאתו אשאל העור אשר כל;כושל.עוזר להחל אותו ולכלותו.; ואחלי יכונו בי זממי < יתמוך אשורי בטעגלותיוc -, בל ימיטו פעמי