Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 5 · p. Seite 600

600 Beiträge zur Geschichte u. Literatur der gaonäischen Periode. להקדש. נפלאתי איך לא כתב כבודו זה בראשונה ולא היינו אומרים דבר. ואם לא הוציאוהו אותם עדיין מידו, לא היינו 40 אומרים כלום, ועתה מוציא ההקדש ע״פ עדות כתבך הראשון וגם ע״פ כתבך זה שהקדשה אותם, אם יוכל החזירם וכבר החזירם נמצא שהם1)! II. 1 לקח הרצועה שהקדשנו ולא החזירה, ואינו מבקש מחילה, אין זה ושב ורפא לו. והשם יודע, כי מיד שראיתי מכתב כבודך אמרתי לקהל: מחר אלך לבית הכנסת להתיר הנידוי 5 וישוב בבה״כ! וידעתי כי מרננים הקהל על זה. קמתי בבקר לכתוב לכבודך זה הכתב ואמרתי אגלה אזנך בזה. כי בעיני הוא חילול השם שנתיר למי שאינו שב בשביל כבוד הרב, ובמקום שיש הילול השם 10 אין חולקין כבוד לרב• ט*מ זאת העצה היעוצה, אחריך נרוצה הן לאסור הן לוזתיר הן לעקור הן לשרש, ועתה החורש והקוצר ומושך הזרע והאוצר, ובעמנו אתה העוצר. ותזכה עטנו בעזר היוצר! V. Mazmun barjefet. (מצמון בר יפת,} Den dürftigen Quellen, welche uns über die Negidim aufklären, dürfen wir unser Fragment anreihen. Es trägt die arabisch-hebräische Aufschrift: ולה איצא2) יגרה לשיך מצמון נגיד עם בר יפת ירום הודו ויגדל יקרו. Unter diesem Titel נגיר עם wird er öfters genannt (Z. 5), Z. 84, 40, aber auch ראש הקהלות (216). Die Heimat unseres Nagid ist Spanien oder Nordafrika. Das bezeugt der Name des Dichters, der sich im Akrostich und auch sonst (Z. 47)אברהם המערבי nennt. Der Schreiber war ג) Hier bricht das Fragment ab. 2) Das Fragment scheint ein Teil eines Diwans zu sein.