Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 5 · p. Seite 599

Beiträge zur Geschichte u. Literatur der gaonäischen Periode. 599 וגידף לי ולאבותי בפני הקהל1) ונידונוהו פעם שלישות וישבתי בבית [הכנסת?] והזר על ברחו של הקהל והיה נושא כפיו 20 על לא חמם בכפיו עד שנקשרו הקהל עליו והוציאו אותו מבית הכנסת ועדיין בן זוהמא מבהוץ2), אשר חטא והחטיא הרבים כירבעם בן נבט, ושבח שעל ידו נמחה המגילה של התקנה שלקחו בקניין בחרם ובמנין 25 כל הקהל שכל מי שיעמוד עלי ועל ב״ד ישראל אחר בערכאות של גוים3) שיתן דינר כסף. ועתה כל הקהל נכשלים בזה שהולכים בערכאות של גוים ואפילו בשבת מביאים 30 על זה כצאן אשר אין להם רועה, וכל זה על רב זה התועה ומגלגל [חוב?] ע״י חייב, ועדיין עומד הדין במרדו ובסורו רע. ועתה כששלח רבינו זה הכתב השלישי שכתב כבודו 35 שלא נתתי לאשה החמשים לפום הקדש אלא בהלואה, ואם תוכל להחזירם תנם 1) In diesem Falle wird der Bannspruch angewendet, s. Maimonides ה, סנהדרין K. 26, 5 (nach R. David Ibn Simra den תשר הנאוניס entnommen), Tur K. 27 und 2 ,27 ש״ע חו״מ. 2) Vgl. zum Ausdruck Tos. ed. Zuckermandel, p. 234, Z. 17, b. Chagiga 15 a, j. Chagiga II, 1 und BR. K. II; vgl. noch j. Kdiduschin C. 3, 12 הולד אינו בשר אליו מזוהם, entspricht dem terminus מקוקלל im Babli. 3) In talmudischer Zeit scheint die nichtjüdische Gerichtsbar־ Reit anerkannt gewesen zu sein (vgl. Mischna Gittin 85 b). Sogar R. Paltoi Gaon, gebracht von Ascheri und Jos. Caro in Tur Ch. M. K. 26 gestattet Prozesse der Juden vor nichtjüdische Gerichtshöfe zu bringen. R. Scherira Gaon (Mordechai, Ketubbot, p. 149 a) bringt die Sitte seiner Zeit, da man die streitenden Parteien womöglich hinderte, ihre Angelegenheiten nichtjüdischen Gerichtshöfen vorzulegen. Maimonides הל' סנהדרין K. 26, 7 lehrt in gleichem Sinne. Dem schließen sich die meisten an, nur Josef Kolon (Resp. 154) wollte in keinem Falle dieses zugeben.