Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 5 · p. Seite 553

Die Todesstrafen der Bibel und der jüd.-nachbiblischen Zeit. 553 הקדשים ונחלקו לארבע ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של בחוטמו של ... S.) זה ושרפום. והכתיב ותאכל אותם, אותם ולא בגדיהם זה. ותאכל אותם, נשמתם נשרפה ולא בגדיהם שנאמר ויקרבו וישאום בכותנותם), Zwei Feuerzungen drangen aus dem Allerheiligsten hervor und teilten sich in vier, zwei davon drangen Nadab und zwei Abihu in die Nase und verbrannten beide, d. h. ihre Seelen (und Leiber) wurden verbrannt, nur ihre Oewändet׳ nicht. Hiernach stritten Lehrer der zweiten Hälfte des 2. Jahrhunderts darüber, ob ותאכל אותם וימותו in Lev. 10, 2, wonach noch vom Wegschaffen der Getöteten die Rede ist, im Gegensätze zu Num. 16, 35 über Korachs Rotte, wie hier völlige Vernichtung des Körpers oder bloß Ersticken bedeutet. Die gekünstelte Deutung von בכותנותם auf die allein übriggebliebenen Kleider und die Übergehung des Objekt-Suffixes in וישאום zeigt deutlich, daß es sich Abba Jose b. Dosithai nicht um die Auslegung des Satzes selbst handelte, sondern um das Zurechtlegen des Wortlautes für eine bestimmte Ansicht über den Tod durch Verbrennen, durch welches mit allen Mitteln dargelegt werden sollte, Verbrennen bedeute die völlige Vernichtung des Körpers. Die Gegenansicht jedoch, daß nur die Seele verbrannte, der Körper aber erhalten blieb, hat an dem Wortlaute des biblischen Berichtes — ותאכל allerdings ausgenommen — eine Stütze1). Aber diese Äußerungen von Lehrern des 2. Jahrhunderts über den Feuertod könnten nur als Stütze für die zu dieser Zeit längst bekannte Auffassung von dieser Todesart vorgetragen worden sein; sie beweisen sonach נ) Vgl. auch die Ansicht der älteren Karäer bei Jakob b; Reuben in seinem ספר העושר (bei Harkavy, לקוטי קדמוניות II, 153 Nr. 3. 4):;ותאכל אותם, אמרו כי האש אחזה. בגופיהם בעשרים אמות וכסו במסך מחוץ המשכן ומתו שם. והנשיא אמר נשרפו ונהיו אפר. וישאום בכותנותם כאשר ישא איש אפר בחיק בנדו. והמלמד הלוי אמר כי האש נכנסה בנופם ושרפם ולאי השליטה בבגדיהם ובשרם שלא יבוא דופי ובזיון בכהנים המשוחים. והנשיא אמר כי מתו בכי אמות ובאו מישאל ואליצפן ברשות.. Sie schließen sich ganz den beiden Meinungen der Tannaiten an.