Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 4 · p. Seite 499

Besprechungen. 499 seien Absonderung von den pharis. Schriftgelehrten und gesetzesfreie Richtung und Mißachtung des Sabbats und der Festtage. Wenn sie auch Werke der Menschenliebe üben und sich des Studiums der Thora befleißigten, jedoch שבת ,יו״פז mißachteten, blieben sie עם הארץ. (Abot III, 15). Nach Berachot 47b, Sot. 22a ist ein ,: ע״ד כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושה־־ית, בל שאעו מניח ח^לין, כל שאין לו צצית בבגדו, כל שאין לו מזוזה בפתחו♦ Selbst das Besuchen ihrer Synagogen sei gemieden worden, denn ישיבת בתי כנסיות של ע״ה מיציאין את האדם מן העולם. Diese Synagogen besaßen für die pharis. Gesetzeslehrer keine Heiligkeit, wie die Nachricht (Toseft Meg. 3) beweise: מעשה ברבי אלעזר בן צדוק שלקח בית הכנסת של אלכסנררים ועשה כל צרכו. Charakteristisch seien die Äußerungen: היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לע״ה כאילו כופתה ומניה לפני ארי ששה דברים נאמרו בע״ה: אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות ואין מגלין להם סוד, ואין ממנין אותם אפיטרופום על היתומים, ואין ממנים אותם על קופה של צדקה, כל העוסק בתורה לפני ע״ה באילו בא על ארוסתו בפרו, אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ע״ה. אסור לאומרו בפני ע״ה, אמר ר׳ עקיבא כשהייתי ע״ה אמרתי מי ית! לי ת״ח ואנשכנו כנחש. Den scharfen Kampf der ע״ד gegen die Pharisäer sehen wir in den Apokalypsen und insbesondere in der »Assumptio Mosis« und in den Evangelien. Sei es denkbar, daß eine Volksklasse, die für die Unterweisung Jesu, die den Blick der Menge auf ideale Güter und nicht auf materielle richte, weitabgewandtes Leben fordere, eine so reiche Empfänglichkeit zeige, so verkommen gewesen sei, wie sie die Pharisäer schildern und durch ihre Behandlung charakterisieren? Im Zeitalter Jesu wateten Sadduzäer und Pharisäer im Schlamme des Materialismus. Die Gesetzeslehrer, die nach der Zerstörung des Tempels lebten, verdammten selbst den heuchlerischen Pharisäismus und die gefärbter. Pharisäer. Agrippa sei Typus der Gefärbtesten unter den Gefärbten. — Fr. schwelgt an dieser Stelle mit Behagen in der Schilderung dieses merkwürdigsten Pharisäers, um möglichst viel Spott und Verachtung auf das Haupt aller Pharisäer zu häufen. Zum offenen Kampf zwischen den עם הארץ und den Pharisäern, in dem die ,ע״ד Angreifer waren, was sie bisher nicht gewesen, sei es mit dem Auftreten Johannes d. Täufers gekommen. Der Ruf dieses Predigers in der Wüste bereitete die Weltreligion vor. »Tut Buße, das Himmelreich ist nahe. «Das sei Diasporageist gewesen. Die Losung, daß alle Menschen, auch wenn sie von heidnischen Eltern stammen, erlöst werden können, sei jüdisch-hellenistischer Eigenbau. Es nahte die 32*