Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 4 · p. Seite 420

420 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. (2כפי נדרו1) יכול כפי נדרו שלא יפחות ולא כפי נדרו שלא יוסיף אמרת מלבד אשר תשיג לדו כפי נדרו שלא יפחות ולא כפי נדרו שלא יוסיף, כן יעשה על תורת נזרו זה הנודר כנזירות כחול הים3) שבכל שעד! שרוצה להקל מראשו יקל4 5) יכול אף האומר הרי עלי נזירות כן וכר■״*) לא אמרתי אלא כן יעשה תורת נזרו.' (ו׳ כ״ס יכול הדבר הזה שנאמר לאהרן ששמעו מפי הקב״ה6) אמרת אלה החקים והמשפטים וג׳7) (ויקרא כ״ו מ״וו הא כל המצות הקלות והחמורות והזדונות והשגגות הכללים והפרטים הגופים והדקדוקים נאמרו למשה מסיני ומה ת״ל לאהרן אלא כל דבר שהיה הגון8) לאהרן היה נתלה באהרן וכל .(9דבר שדרה הגון לישראל היה נתלה בישראל 1) Mg. ad. מלבד אשר תשיג ידו. 2) Mg. .שלא יפחות אי כפי נדרו שלא יוסיף ף Mg. הניזור כפרידי חול. 4) Mg. שהוא מגלח בל שלשים יום, vgl. Nasir 8 aund 4 a, Jer. 51 b, Tosifta Sota 3, 16. Es könnte sein, daß auch die LA. des Jalkut 30 Tage als Minimalgrenze voraussetzt und der Ausdruck שבכל שעה שרוצה es bloß dem Belieben des Nasir anheimstellt, die Frist hinauszuschieben; ob dies aber im Sinne der Mischna ist, welche sagt מגלח כל שלשים יום, ist fraglich, vgl. שטה מקבצת zu Nasir 8 a. 5> Mg. אמי, 6) Mg. דבר אל אהרן הדיבור הזה נאמר לאהרן יכול ששמעו מפה הקדש► Wie so könnte man dies meinen, da es doch ausdrücklich heißt: דבר אל אהרן? Vielleicht ist die Frage ursprünglich aufgeworfen worden in bezug auf Stellen, wo von einer direkten Anrede Gottes gesprochen wird, wie Num. 18, 1. 8. 20, vgl. Mechilta und Sifra Anfang, Sifre Num. 58 und 117, Jalkut zu Num. 18, 1 und Raschi das. Sebachim 115 b und Tossaf. s. v. .וקיבל ד) Mg. והתורות. 8) Mg. הוגין, 9) Mg. ad. הא לפי שהדבור היה הוגי] לאהרן לפיכך נתלה באהרן אע״פ כן כולם שמעו את הדיבור. Dieser Schluß, wenn er dem Sifre s. angehört, paßt nicht zum Anfang. Vielleicht ist der Zusammenhang folgender: Es fragt sich, wodurch sich die Gesetze, bei welchen לאהרן steht, von anderen unterscheiden, da auch die ersteren durch Moses mitgeteilt und ebenso wie alle anderen dem ganzen Volke bekannt gegeben wurden. Man kann nicht erwidern, daß jene Gesetze zuerst Ahron und dann erst dem Volke mitgeteilt wurden, danach der Tradition dies von allen Gesetzen gilt, vgl. Mechilta d’RS., ed. Hoff mann, S. 6. Sifre s. zu Num. 30, 2. Sifre Num. 73 Sifra Schemini Par. 2, 1, Achare Par. 6, 1, an welch letzterer Stelle die