Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 4 · p. Seite 413

Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 413 אליעזר אם עצם בשעורה שאינו מטמא את האדם באהל נזיר טיגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שמטמא את האדם באהל אינו דין שיהא נזיר מיגלח על מגעה ועל משאה נזף בי ואמר לי אין דנין1) מקל וחומר וכשבאתי אצל רבי יהושע אמרתי לו את הדבר אמי־. לי רואה אני להקל ולהחמיר2) אבל מה אעשה שגזרו חכמים על חצי לוג. (ו׳ י״ג) זאת תורת הנזיר תורה אחת לכל הנזירים3) שיביא קרבן טומאה יכול אף. בבמה ת׳ל זאת4) ומניין אתה מרבה הנזיר5) נזירות ,(7שמשון ת״ל זאת6), ימי נזרו ביום ולא בלילה 0ביום מלאת ימי גזרו ראוי׳ לגלה תגלחת טהרה ביום אהת ושלשים .(8ומניין שאם גלח ביום שלשים יצא ת״ל ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו (10יביא יביאם בעל כרתו9) מכאן היו ב״ש אומרים נודרין לנזירות in Jer. dies selbst erst bewiesen werden soll. Darum identifiziert פ״מ mit Recht nicht beide Deutungen. Anders Schwarz, Mischneh Thora, S. 162, A. 1. x) Mg. ad. בנזיר. In der Mischna Nasir VII, 4, [כא. Vgl. Brüll, S. 186. 2) Mg. לקל והומר שאמרת. 3) Mg. הנזירות. Gemeint ist viell. נזירות מרובה u. נ׳ מועטת, nach SR. jedoch נ' ימים und נ׳ עולם. Nach קי טומאה ist wohl zu erg. ותנהוג בשילה ובית עולמים. 4) Vgl. Sebachim 117 a. 5) Mg. ad.נזירות עולם ת״ל תורת יכול שאת מרבה הנזיר וכוי־. 6) Vgl. Nasir M. I, 2. 7) Mg. ביום מלאת יביא ביום ולא ׳בלילה. 8) Vgl. oben. 9) Sifre 32 deutet R. Ismael יביא אותו gleich יביא את עצמו, ebenso Jonathan ימטי ית גרמיה. Dagegen findet unser Midrasch ihi Ausdruck den Gedanken ausgesprochen, daß man den Nash* zur Darbringung der Opfer nötigen kann, ähnlich wie Ibn Esra nach einer Erklärung: בצווי בעל ברחו. Nach dem Wortlaute scheint es, daß der Midr. אותו auf das Opfer selbst bezogen hat, wie RSBM., aber dann wäre nicht mehr klar, woraus der Sinn בעל ברחו geschlossen wurde. 10) SR. אם חברו מפציר בו שיאכל וישתה עמו יאמר הרני נזיר ואעפ״ב אינו נזיד, wozu weder das Vorhergehende, noch das Folgende paßt. Gemeint ist הרי עלי לגלח נזיר. Ein solches Gelübde wird von ב״ש gebilligt, nicht aber von ב״ה, weil manche bloß darum ein Nasiräat auf sich nehmen werden, um dann vom Freudenopfer zu genießen, das andere für :sie am Schluß des Nasiräats darbringen. Daß die Sitte verbreitet war, für arme Nasiräer die Opfer darzubringen, geht aus der bekannten Erzählung von Simeon b. Schetach Jer. Berachot 11 b