Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 4 · p. Seite 412

412 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. (1והימים הראשונים יפלו מפיל הוא לאחר1) בדם רביעית, לאחר ברובע עצמות על מגעו ספרו2) ועל ימי הלוטו של מצורע יכול שהוא (3סותר בכל אלו ודל יי טמא נזרו' טומאה סותרת ואין כל אלו סותרים רבי אליעזר אומר4) בזמן שיש לו אחרונןם הוא סותר את הראשונים ולא בזמן שאין לו אהרונים5) רבי עקיבא אומד והימ-ם הראשונים יפלו מה שגזרו הראשונים שלשים יום6) אמר רבי עקיבה מתו לפני דגי die Erklärung bezieht sich auf אשם. Da auch dieses gebracht werden muß, so ist das im Sinne der Ansicht .כשם שחטאתו עיכבתו כן אשמו מעכבו נ) Mg. לאחד. Es ist vielleicht zu lesen לאחרונים, d. h. ימי הטומאה אינם עולים. 2) Mg, .על מנע שפוד ף Nasir M. VII, 3, vgl. Sifre 31. 4) Der Ausspruch R. Eliesers und das folgende ר״ע אומר;והימים הראשונים וכד stehen in Mg. nach אמר ר׳׳ע דנתו לפני ר״א. Da der folgende Ausspruch R. Akiba’s sich auf נטמא לאחר מלאת bezieht, so ist man geneigt, auch die Deutung R. Eliesers in diesem Sinne zu nehmen. Auch Jer. Nasir 52 d, der übrigens die Deutung R. Eliesers nicht gekannt zu haben scheint, betrachtet lediglich נטמא לאחר מלאת als איו לו מהיכן להפיל, weil er sich sonst nicht auf נטמא יום מאה ואחד, sondern auf נ׳ יום מאה berufen würde. Dagegen wird von Sifre 31, der hier als סתם mit R. Elieser übereinstimmt, und ebenso von der Baraita Babli Nasir 19 die Deutung R. Eliesers auf נטמא ביום מלאת, bezogen. Vgl. auch Tosifta Nasir II, 13 (ed. Zuckermandel), wo es Z. 28 offenbar heißen muß: ביום שראוי להביא קרבן ואין לו לספור, hingegen erscheint z. 27: כל שראוי להביא קרבן ויש לו לספור zweifelhaft, insofern יום מלאת nicht als יום שראוי להביא בו קרבן bezeichnet werden kann, da für den Fall von פירש alle übereinstimmen: אם גלח ביום מלאת לא יצא. Was übrigens die Ansicht R. Eliesers betrifft, so heißt es in der Tosifta לא סתר אלא שבעה חוק מימי טומאתו, während für Jer. a. a. dies nicht festzustehen scheint, da nach der Meinung שמענו שהוא סותר שמענו שמביא קרבן טומאה nicht einzusehen ist, warum zu den sieben Tagen der Unreinheit noch sieben Tage hinzukommen sollten. Vgl. auch Tosifta Nasir IV, 11. CJ Auf לאחר מלאת bezogen, stimmt dies mit der Ansicht der Mischna überein, Nasir III 4. Die Deutung von הראשונים im Sinne der Altvorderen findet sich auch Jer. 5l c: ואית דבעי מישמעינה מן הכא והימים הראשונים יפלו בי טמא נזרו ימים שהותרו שהתירן משה ובית דינו ואין פחות משלשים יום. Bereits פ״מ macht auf unsere Stelle aufmerksam, nur handelt es sich gleichwohl um verschiedene Deutungen. An unserer Stelle wird die Halacha סתם נזירות לי יום vorausgesetzt, während