Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 4 · p. Seite 414

414 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. וב״ה אומרים אין נודרין שמא עזר להייו1) אמרו להם בית שמאי מפני מה־ אתם אומרים שלא ילמוד לאכול משל בריות אם אינו נזיר והוא אומר.נזיר אני נמצא מונע עצמו מלשתות יין ומליטמא למתים בשביל סעודה אחת... מי י״ס והביא2) את קרבנו לה׳ מגיד שבהמה3) מקודשת לשם1־) ׳ כבש אחד ולא5) שנים אמר®) אחד שיהא הקדש לשם אחד7). בן; hervor. Auch Agrippa brachte für Nasiräer die erforderlichen Opfer dar, Josephus. Altertümer 19, 6,,3. Was den Zusammenhang mit dem Vorhergehenden betrifft, so scheint der Sinn zu sein: da der freie Wille nicht erforderlich ist, so können auch andere an seiner statt das Opfer darbringen. Dagegen heißt es allerdings Jer. Pesachim 35 d, ר׳ ירמיה בשם ר■ יוחנן אדם קובע על חברו קרבן נזיר שלא מדעתו אבל אעו־ מפרישו אלא מדעתו, vgl. Nasir 52 a, aber der Widerspruch ist leicht zu *beseitigen, nach Erachin 21a. x) Mg. להיות אוכל משל ברירת. 2) Mg. R. 10, 18 .והקריב ף Mg. שהבהמה. 4) R. fügt hier an die Deutung: בן שנתו בן שנה לעצמו ולא בן שנה לשנים:.־. 5) Mg. לא. G) Mg. אמרת R. d. ד) Mg. R. d. Die LA. des Jalkut scheint doch richtig zu sein, weil sonst nicht einzusehen ist, wie die Deutung an den Schriftvers angeknüpft ist. Was den Sinn und den Zusammenhang betrifft, so erklärt SR.: מדכתיב כבש לשון יחיד משמע ולא ב, א״כ מ״ת אחד אלא שיהא הקדשו לשם אחד דהיינו שיקדישו לשם הקב״ה:. Weiter unten läßt sich nicht in dieser Weise erklären, sondern es sind zwei Deutungen : -erstens אחד ולא שנים, ferner שיהא הקדש וכר. Die Erklärung der zweiten Deutung im Sinne שיקדישו לשם הקב״ה erscheint mir zweifelhaft, da bereits bemerkt wurde שבהמה מקודשת לשם. Man kann auch nicht annehmen, daß es so viel wie לשם המיוחד bedeutet, ähnlich wie es Sifra Ned. Per. 2, 5 heißt: ד יופי אומר כל מקום שנאמר קרבן אמור בירד ה״אשלא ליתן פתחון פה למינים", da auch dies bereits in לה׳ liegt, vgl. Mech. d’RS., S. 21. Vielleicht ist gemeint, daß die Opfer, die für einen נזיר bestimmt waren, nicht für einen anderen, oder daß die für ein Nasiräat bestimmten nicht für ein anderes Nasiräat dargebracht werden dürfen, Tosifta Nasir VI, 15 מי שנזר שתי נזירות יכו׳ מנה שתיהם והביא קרבנות שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת הפריש של זו בעצמה ושל זו בעצמה, והלך והקריב של זו בזו ושל זו בזו הרי זה לא יצא־:, was jedoch der Erklärung bedarf, weil, wenn die nach Absolvierung der ersten Nasiräats dargebrachten Opfer ungültig sind, auch die dreißig Tage, die der