Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 2 · p. Seite 183

Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 183 יכול* 1) אף הנזירה לא תהא מיטמאה למתים והלא דין הוא2 3) ומה אם. במקום שעשה קטנים כנדולים בבהנים לא עשה בהם נשים כאנשים מקום שלא עשה קטנים בגדולים בנזירים8) אינו דין שלא נעשה בהן נשים כאנשים אמרת או אשה וגו׳ על נפש לא יבא4). איש כי יפליא כשיפוש. לנדור5) סרט למהרהר בלב אתה6) מרבה הגומר בלב7) ת*ל נדר8) נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר9) מה נדר האמור כאן כי יפליא אף נדר האמור להלן כי יפליא ומה נדר האמור להלן אל תאחר לשלמו אף נדר האמור כאן אל der sich das hier Gelehrte zu ergeben scheint. Es kommt aber darauf an ob ואת als Befehl oder als Bedingung angefaßt wird, vgl. Jer. zu St. der ושלו בטל hat im Gegensätze zu Babli, u^d demnach ist in der Emendation R. Jeh.’s 22 b offenbar ושלו בטל anst. ושלו קיים zu lesen. Übrigens braucht die Halacha selbst weiter nicht belegt zu werden und ist sicherlich auch von niemanden bestritten worden. l) יכול affirmativ. ף Mg. והלא אומר ובי דין הוא• 3) Mg. בנדרים. 4) Mg. אשד, על נפש מת לא תבוא, vgl. Sifre 22. Mg. fügt noch hinzu: איש כי יפליא להביא את המופלא הסמוך לאיש אע״פ שעדיין לא הביא שתי שערות שהוא נודר בנזיר, vgl Maimuni Nes. 2, 13, Sifre z. st. und R. 10, 7. &) Mg. כי יפליא לנדור כשיפרש לנדר, R. 10,7 כייפליא כשיפרוש לנדור. Nach SR. soll כשיפרש ausschließen das bedingte Gelübde, und לנדור :zum folgenden gehören. RDL. will לנדור ganz streichen und liest demnach כשיפרוש פרט וכוי. Da לנדור dreifach bestätigt ist, so geht es nicht gut an, es zu streichen. כשיפרש ist vielleicht zunächst bloß Wort״ erklärung, dann erst wird gefolgert. Würde nämlich nur לנדור oder nur נדר stehen, so würde ich sowohl מהרהר als auch ממר ausschließen, da aber der doppelte Ausdruck steht, schließe ich bloß מהרהר aus, nicht aber ממד. 6) Mg. .ומניין אתה ל) Mg., welcher nach einer Stelle bei Maimuni (Nes. 1, 5), die aber mit unserer Stelle garnichts zu schaffen hat, einschaltet : אע״פ שלא הוציא בשפתיו אלא עניינות רחוקות שאין במשמען, לשון, גזירוחנ gibt dem Midrasch einen Sinn, der ihm ursprünglich ganz fremd ist, da der Midrasch bloß zwischen הרהור und גמירה unterscheidet, vgl, Sifra Choba Par. 5 und Hoffmann, Neue Collectaneen S. 28, A. 467, Jer. Terumot 42 b, Nasir 53 d, Babl. Scheb. 26 b, Chagiga 10 a.® ׳*) Mg. ad. נדר. 9),דברים כ״ג כ״ב כי תדור נדר ובו־.