Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1904-06-01 · Heft 6 (Juni 1904) · p. Seite 326

326 Die Paulinische Lehre vom Gesetz. mit dem Erscheinen des Messias geglaubt wurde, vermag uns folgende Stelle vielleicht noch einigen Aufschluss zu geben: »R. Simeon b. Eleasar lehrte: Tue Gutes so lange du es vermagst . . wie geschrieben steht (Kohel. 21, 1) »Gedenke deines Schöpfers in den Tagen deiner Jugend, bevor die schlimmen Tage kommen«« — das ist das Alter — »»und Jahre, von denen di! sprichst, ich mag sie nicht« — das ist die Zeit des Messias, da es kein Verdienst und keine Schuld mehr gibt«1). Man sieht also, es ist, ähnlich wie bei Paulus (Gal. 6, 15; Röm. 6, 4; I Cor. 7, 31; II Cor. 5, 17), der Begriff einer, mit dem Erscheinen des Messias eintretenden »Neuschöpfung« (xxtv71>£זף* (/־<;), innerhalb welcher für eine Herrschaft des Gesetzes in der bisherigen Weise kein Raum mehr sein würde. Wie nach unserem Tannaiten die Gesetze betreffs der Armenpflege, mitsammt dem Verdienstlichen ihrer Erfüllung oder dem Schuldhaften ihrer Nichterfüllung, in der Zeit des Messias von selbst hinfällig werden müssen — einfach aus dem Grunde, weil es damals überhaupt keine Armen mehr giebt — so mochte man im Allgemeinen für diese glorreichen und seligen Messiastage die Zeit und Aufgabe des Gesetzes, wenigstens in Rücksicht auf Verdienst und Schuld und gleichfalls schon zufolge der sich von selbst ergebenden Unmöglichkeit seiner Erfüllung, für beendet und abgelaufen halten2). 1) Sanh. 151b. Die ganze Stelle lautet wie folgt: ותניא ר׳ שמעון בן אלעור או׳ עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך ואף שלמד, אמד בחכמתו וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד שלא יבאו ימי הרעה אלו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם הפק אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ופליגא דשמואל דא׳ שמואל אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד שנא׳ כי לא יחדול אביון מקרב הארק♦ — Letzterer Satz (der des Samuel) wird noch angeführt Sabb. 63 a, Ber. 34b, Pes. 68 a. Sanh. 91b, 99 a (und zwar an den drei zuletzt genannten Stellen ohne den Zusatz: שנאי כי לא יחדול אביון מקרב הארק. 2) Vgl. noch Sabb. 63 a: תניא אמרו לו לר׳ אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח א׳ להן לפי שאינן צריכין; Pes. 68 a und Parall.: ר׳ חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתי׳ דתי׳ אור