Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1903-01-01 · Heft 6 · p. Seite 552

!'ober Abraham bar rhijja3 Hach der Enthüllung. 2סו; viis mit Morgen und Licht angedeutet wird1). Liese in den Schöpfungstagen der Möglichkeit nach geschaffenen Keime des Guten und des liöscn sollten dereinst in den diesen Schöpfung«• tagen entsprechenden Weltperioden /.ur Wirklichkeitgelangen-). ף Pforte II. fol. 1*6 h. An einer späteren St0110 (fol. lUOb) liml«*1, 'sich folgende Ausführung: ואני אוב־ ביוב הראשון;דדה הא.י ר העליון במאמר ן«**« י«*ךן%£ן0- 1»ל * * ך* ן י»^*ךי "סי י• סי•.י ך* *"*•ן •יי* «n« ••»י«»■•• לא היה לו גוף ולא והנוף ולא דיה :וצר כבי• ואתה ־־ שלים וכן אנו מוצאים מעלות; חמש מאדר על האר״ז מסכי שהאור ההוא לא ~rי ולא ב ח מ * ז < ~י, J* k- '«׳ - Im במישד. דו 1 י האור אשר למעלה מן הרקיע אשר נבראו ביום הראי: :איזה ים תרצה מהן. :לה למלאכי השרת קירי; לאור הזה העולם הנשמנו ר מש ה ואתה לורא אות שראל בביני ואנשי המחבר בוריים מוצא האו* :: האור או ע*^ מעלות או ח׳ עולמות לדברי ח_ ולנביאים ולאצילי בני ישראל ב ד. נ ו ה כ י ובו נאמד ייאמר אלד,ים י רבינו מבין הבי־יובים ולמלאם 1> ׳ i ■> t , יה ב ] ׳הוא הנהי נ ז ת ז ד, ר ב ד ב יי ו יי* ם אותו הקדש (Chagiga 12 b). והמעלה ד ורוח כסא ־הככו האלה,: ה&עלוה א את שתי S'■* יי• י < ׳ ׳1 11 ירה והיא השי*,^ הממו**,.v^^ ה והת! לאור החכמה ו ח מ ד ע והבי; ־שית היא השלי דס וכטעלד. על הצריק־ב מבג* א יכייש . t-u | - ׳צא 1. השכל ה־ פ״ם ואור ולשר מהקר קור*; רכל נדודי מעלה וחכמי ה והאופנים שמלים אכים וחח ד,מו המל הזאת י א־ן ־־א־־ יכתוב במלת וירא בי זכרו ך ומפני זה המדע ואת עילם יהדייה ד: אותו כתוב וירא אדהים את האור כי טום. את הטוב ולהכין אותו, דהמעל ין או בדם בי אם בחכמה ובמדע -אן י׳*׳*•! -יי -״״־•־ ־ י", אי "־ביע־ת היא הנשמה או הרוה הנכוחה בבני אדם בצדיקים בהם וכשאינו צדיקים קורין למעלה הזאת עולם הנפש והכתוב קיא את האי" לשנים בכתוב ויבדל אדהים בין האור ובין החשך ויהיר, האור ואנשי 1 •י׳ r ונפשותיהם i U> I ו| <i לבא ואנשי וקרא אותו מדע ויי את אלהים מפיק <׳. לנפשות הרשעים אשר אי; או זמישית אור הגנוז לצדיקים לע הוא קי ם אש", 1׳ י < — יי-;~•*, I'״־־ •*' רמז לנפשות הצדי אל הים נוגע אליה: ודים אותו עולם היצירה ■וי ח למחר בשני שמות יום ולילה בכתוב ויקרא לאוד יום ולחשך קרא לילה ויהיה הארי רמז לגן עד; אשיר הוא מוכן לצדיקים והחשך רמז לגיהנם אשד היא מרור לרשעים . . . . והרי נפרשו המשה אורות הנוכרים בפרשה ראשונה ונפתי עמהם החשך הנזכר בפרשה בשיני מקומות ונשאר לפרש החשך הנזכר בראש הפרשה אשר הוא רמז על הזמן הנברא בראש כל הנביאות כי אי; דבר נמצא בעולם שאין הזמן נמשך עמו וראוי הוא לד,זבי כראש בל הנמצאות וקראו חשך מפני שאי; בו חששא ואינו גוף ולא נדבק אל הגוף ואין לו קיימא אלא בעת כאשר נתפרש בתחלת החבוי.ה\ה• (Vgl. oben S. 461, Anm. 1). DiesetStolle führtauch Abr&vanel im Comment. zu Genesis S. 9 a und in מפעלית אלחים S. 2:111, vielfach abweichend von unserem Toste, an. Im ספעלות אלד,ים ist eine Stufe ausgefallen. -׳) Vgl. Abravanel Genesiskomment. S. 19 a.