Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1903-01-01 · Heft 5 · p. Seite 455

lieber Abraham har Chijjas Buch der Enthüllung. 455 Worte Daniels (14,4): ״Viele mögen 03 erforschen und die Erkenntnis sich mehren“, der Zutritt zu dieser Forschung nicht nur den Weisen eröffnet, die ja nicht zu den ״Vielen“ gehören, sondern Allen, auch den Thoren, und selbst den Sündern, wenn auch diese freilich es zu keinem richtigen Yerständniss bringen sollen (Dan* 12, 10). Darauf gestützt, glaubte auch der Verfasser, ob er auch nur zu den ״Vielen“ gehören mag, diese Frage zum Gegenstand seiner Unter־ suchung niiüchen und sich dadurch, dass die von grossen und maassgebenden Gelehrten der Gegenwart und der Vorzeit an gestellten Berechnungen nicht ein getroffen seien, in diesem Unternehmen umsoweniger ontmuthigeu lassen zu dürfen, als nach der Verkündigung Daniela (12, 9) beim wirkliehe n Ilerannah en der Erlösungszeit das Dunkel sich lichten und aufhellen solle1)• Die Untersuchung geht im Gegensatz zu der ketzerischen Ansicht derjenigen, die den Glauben an die Erlösung überhaupt verwerten, und der nicht minder verdammenswerthen, dass der Alessias und die Zeit der Erlösung längst gekommen seien, von der in der Gemeinschat’fc Israels lebenden Uebcrzeugung aus, dass wir die Zeit der Erlösung noch zu erwarten hätten־). Eine der wesentlichsten Grundlagen aber für die anzustellende Untersuchung bildet der biblische* Schüpfungsbericht. Was uns die Berechtigung giebt, in diesem eine Andeutung über die Zeit der Erlösung zu erwarten, das ist der uns von unseren alten Weisen überkommene Glaube, dass die Welt nur um Israels imd um der'Thora willen geschaffen wurde und, wenn Israel die Thora nicht übernommen hätte, wieder in das וכשראיתי התיר לרבים לשוטט בדבי רזי־. א מירד בלבי אס;ער »נכי b ולא בינת אדם לי ואני ריקם מתורה ומחכמה ועירום ממעשים טובים ומיראה יכול אני על בל זאת להמנות עם הרבים ואהיה משוט:; עמהם וחוקר בהם על הסתום חזה, ואם אנו רואים :בורים בחכמה ובעלי היראה מאנשי הדור יסנדולים אשר לפניהם חקרו על דבר הזה וחשבו חשבונות ומנו מניינים וכולם בעונותינו חלפו ועברו, אל יעכבנו זה ואל ימנע אותנו מלחקור אחריהם ולעשות כמעשיהם כי אי; אנו אומרים שבל החוקר עליו והדורש אותו הוא מוצאו בלי שום שפיקה אבל אנו אומרים שהחוקר עליו משובח במעשיו ויכול יהיה מכוון את הדרך מעומד על עיקר הסוד אם יפעייהון מן השמים ככתוב ישוטטו הרבים ותרבה הרעת שהקץ וסוף הגלות הזה יהיה ידוע וגלוי וכל שכן בקרוב העת ככתוב כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ להודיעך כי בקרוב העת לא.יהיו הדברים סתומים אבל יתבררו ויתלבנו ויהיו ברודים וגלויים לעניים כדבר המלובן והמחוור. 2) Vgl. ob«m S. 449, Anmerk. 2.