Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1903-01-01 · Heft 3 · p. Seite 278

278 Der Streit um den Moroh des Maimonides in Posen. לסבת הסבות יה׳ שלא יכריח להאמין דבר מה שהוא נגד המופת האס דד ושלא יעשה דבר סותר ההקש השכלי, ופעלה הריק ע״י החכם הוא נמנע מצד ההיקש השכלי וקרוב למושכל ראשון הוא עד שרבים יראו כי הוא מושכל ראשון, (נב״צ ואע־פ שהוא מצוייר הוא מצוייר בדמיון אבל א־נו מצוייר בשכל וכמו שציור הגשמות בש״י הוא נמנע מצד ההקש המופתי ואסור להאמינו אע״ש שהוא מצוייר בדמיו; כן הוא בשור, בכל שיא ר הענינים אשר הס סותרים ההקש רישכלג הם מכה הנמנעי׳ אע״פ שהם מצויירי׳ בדמיון» ואין האמונה בנמנעות יממה שישים האדם מצליח וזה סוד אדם אתם1) לפי מה שדרשו רזי׳ל כי הצלם האלהי שבהם לא ניכר ונראה שהם בהמה המה להם על צורת אדם כיון שחם מאמיני׳ הנמנעות כמו שידוע מתורות שלהם, וחלילה לדמות תורתנו האלהית והשכלית לתורתם המווייפת והדטיונית, ואין ההצלחה תלויה באמונה המקובלת לבד כמו שהשבתם אתם שורך וחמורך וכל אשר לריעיך ובפרט למי שאפשר לו להשיג יותר מזה השיעור, כי אפשר שבאריכות הזמנים יתערבו אמונות נמנעו׳ עם האמונות הראויות ויתרכבו הרכבה שכגית ויתחברו שגי סותרי׳ בנושא אחד באמונה כמו שקרה למאמיני הגשמות עם האמינם שהוא ית׳ אהד גמור ואלו הס שגי סותרים כי הגשמות כבר התבאר במופת •שהוא מורכב משני דברים ואיך יהיו ישני דברים אהד גמור דה שקר, לכן חייבים החכמיי האמתיים שבכל דור לחקיר תמיד באמונה אם (15 .S) לא נתערב בה דבר בלרד הנון, ואם ימצאו מה צריכי׳ הם לעקור הדבר ההוא .. באופן שתשאר תורתנו תמימה וטהורה ונקייה מכל סיג והלאה ויובדל הטמא ,... והראשון •שעישר, זה לפי מה שנמצא אצלנו בספרים הוא האיש האלהי הרמב״ם ז״ל ..החקירה וההבדלה אינם ראויים השורים והחמורים אשר תכלית חכמתם כשהם בש .... עש ההמון להגיד אליהם דירי הבל ושטות כמו מי שיאמר כי אשמדאי מלך השדים מת מקרוב ולכן לא יוכלו הטבשפי׳ להוציא פעולתם בעת הזאת מן הכה אל הפועל כמו שעשו מקדם כי הוקם מלך אחר במקומו והמכשפי׳ לא הכירוהו ולא. ידעו מה טיבו, צחקו אתם בעלי העיון על איש כזה ומלאו פיכם רינה של לעג והתול ודונו דינא אם איש כזה ראוי להיות אב ב״ד במדינה, באמת גנאי גדול הוא לכל בני המדינה, והגידו לי גיב אם האיש הזה מסוגל באותן דברי׳ הראויים למנהיגי המדינות הבתוב;ם בטור א״ה בהלכות י״ט2) כי שם כתו׳ תואר השמחה איך היא במועד ומה תכליתה והראשונים היו שמחים וסתענגי׳ באופן שהגיעו קרוב להפשטת *) Jebamoth 61 a, a) C. 629, 1.