Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1903-01-01 · Heft 3 · p. Seite 276

27G Der Streit um den Moreh des Maimonides in Posen. . האלו. אמנם עתה כיון שנתפתח הווזנו החפור לדבריו והטה אזן לכאסריו י וציית להבלי' אפקרוסת ספריו, והיה עתה להי החמור הפור, הפורות, ס ועברו על לא החרוש בשור ובהטור יחדיו, אפרתי עת לעימות לי״י וראוי לקיים טעתה מה שכתוב ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיייו, ובפרט כיון שקצת המון העם ועשיריהם ואם הם מעטים מאור יש בדעתם הסכמה מה על זה החפור ויהשבוהו לאיים גדול גמרתי לבלם עדיו במתג ורסן ולשום חכה וקוץ מנוד בפיו וחוטם באפיו כפו שיעשו להיות המדברות ובהמות יער כדי שיסתכל פעם אהר ויהיה נזהר מלדבר דברים בלתי נכונים ולא יחזיק את עצמו לפני ההמון בדבר שלא היה ולא נברא בו מעולם, ושמעו אלי אתם משלהי רגל השיור והחמור כיון שעד הנה היטבתי לפכלים כמותכם דרך כללוה אשיב עתה לכם דרך פרסות פן תתפארו עלי לאמור קצרה ידי מעמת וכבר לחשת אתה יוסף הסכל דברים כאלה באזני קצת האנשים, ואומר נגיה כי הרמב״ם ז״ל עצמו האמין מה שכתב בענין מלאכי אברהם והאתון וזולת זה דברים רבים שאינם כפשוטם, ולא כתב זה בעבור השובת המינים לבד ועי׳ד י״ל אלא *שהאמין זה האפנה גמורה וחלוטה, עם כל זה אין זה ממנו לא כפירה ולא מינות היו, כי כמו שאין כפירה ומינות במה •שיאמין כל אדם בי פסוק ומלתם את ערלת לבבכם וכן פסוק ערים גדולות ובצורות בשטים,. וכן כל התוארים שבתורה הפורים על הגשמות שאינם כפשוטם בעבור כי קצתם יכחישם החוש וקצתם יבהישם המושכל הראשון, וקצתם יכהישם תהקש השכלי המופתי, כי אץ כפירה ממנו ז״ל בהכחשת אלו הנוכרים כיו; •שיכחישם ההקש העיוני המופתי בלי ספק לפי דעת ההכם הזה כמו •שיתבאר יותר בסמוך, וסיט לא הותר לכל אדם לעשות כך ר״ל להוציא דברי הבתובי׳ מפשוטם ולהכחיש פשוטם ויאמר שאין כוונת הפסוקי־ רק התוך והנרמז בהם לבד, רק אל זה החכם ולדומה לו בהשגה ועומק העיון ובעל יראת חטא מאד לפי האטת ולא כמו הצבועים כמוכם כריעכם העושים מעשה זמרי אשר חרף וגדף והלעיג על דברי משה ובעט במצותיו ומבקשים שכר כפנחס, אבל לאלו הנזברי׳ מותר לעשות כזה, (נב״צ: כי הם יודעים איזו פסוקים הם שאי אפשר שיהיה פשוטם אפשר) ואנהנו חייבי׳ לשמוע להם, ובפרט לאיש החסיד האלהי הזה הרמבדם ז״ל כיו; שהוסכם עליו מחכמים אמתיים רבים אין מספר, איך■ שהיו בו.כל המרות המשובחות הללו, ועוד כי אץ ספק שהרטב־ם דל כבר השיג בחכמתו השלטה כל אותם הדברים שלי הכתובים שאינם כפשוטם וביאר אותם אחד לאחד בזה המפר כורה הנבובי׳, ואי אפשר שיעמוד אחר אחריו ויוסיף על דבריו ויאמר זה הענק אינו בפשוטו, זולת אותם שטנה הרמב״ם זיל בי