Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Journal
- Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Volume
- 47 (1903)
- Issue
- Heft 3
- Article
- Der Streit um den Moreh des Maimonides in der Gemeinde Posen um die Mitte des 16. Jahrh.
- Date
- 1903-01-01
- Page
- Seite 267 (sequence 5)
- Language
- German
- Belongs to
- article
- OCR quality
- 62% known words query
- IRI
…/2829132-2829768-2829772-2884555--32087-2884640- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
Der Streit um den Moreh des Maimonides in Poseu. 267 לי״י הפרו תורתך ולש״ש כי בימיו נתרבו הפינים והאפיקורוס,׳ בבני עמינו עד כי קצתם האמינו הנשמות (S. T) והרבו' וההרכבה כביכול, ואחרים הרבו להתפלסף ונטו אהר הפילופופיא .'. . . . כל זה לא השליכו אחר גיוס תורתנו הקדושה לגמרי ונרם להם זה שהיו נבוכים ...... מאוד ער שלא ידעו ללכת אנה ואנה, ועוד נמצאו אחרים שלא היו נבוכי׳ בדבר מדברי ההורה שבכתב אך גרמה להם החפלספותם שכתשו דברי רדל והלעיגו על קצת האגדות שבתלמוד ואמרו כי הם דברי שטות ושבעין ושיחת ילדים ושוטים דדו. וכראות הצדיק הרמב״ס דל החלול הגדול הזה השש חשש גדול• אם יעמדו הדברי׳ על עמדם ויתישגו בחזקתם תיפוק חורבא מיניה והפול ח״ו התורה ותעקר בכללה, לכן קנוא קנא לאלהיו וחגר בעוז מתניו ויאמץ את זרועותיו ללחום מלהטת י׳י ויסכן את נפשו בעד התורה הקדושה ובעד דברי חכמיה רז״ל סכנה גדולה עצומה מאוד כי ירא הצדיק לנפשו ויצר לו מאוד פן יקרה לו מה שקרה ונם ידע זה בידיעה קרוב לודאי שיקרה לו כך עם כל זה הראה מדת הזריזות שבו להכניס עצמו בסכנה על קדוש השם, וזח בי אף שהציל את נפשו הצלה יתירה באופן שבל ההכמי׳ האפתיים ובעלי דת אטתית שבהו והורו לו באמרם מי כמוך נאדר תקיף ואמיץ בחכמות השכליות ונורא תהלות בגבורות מדות הרומיות, עושה פלא ומחדש נפלאות בעקירת דעות ורות מיניות אפיקורסיות פילוסופיות, ט׳ט לא הציל את עצמו אפי׳ הצלה פורתא מ; המוחות המזוהמות ואשר מחשבותיהם ודמיוניהם מלאים שגעונות וסכלות של ילדות ונשים כותם כתמים מאונן רע באוני -י״י מנחש ומכזב כמוך הסכל כריעיך היושבים לפניך והשומעים לדברי אפקרופתך ועזותך והשטחים לדברי נבלותך, והראיה על זה שידע הצדיק בל זה וירא ממנו ועם כל זה לא שב מדעתו הראויה והטובה, זה יראה בבירור ממה שאמר בהקדמת המורה יזיל, סוף דבר אני האיש כשיצר לו הדרך ויצוק לו העני; בו׳ רק בהצלת איש אחד מעולה ולא אחוש בגנות העם הרב. ובאמת אירע לזה הצדיק החכם האלהי הרמב׳ים ז״ל דמיו; גמור מה שאירע לירמיה הנביא ע״ה אשר צעק בקול נהי תמרורים על אנשי מקומו שאמרו לכו ונחשבה מחשבות על ירמיהו כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחבם ודבי מנביא לכו ונכהו בלשון ולא נקשיבה אל כל דבריו ע״כ. . ובשתשתכל בדבר תמצא כי נם שלשה אלה הענינים ודמותם נמצאו בזה האיש הרמב־ם דל. כ* הוא כהן בתורת י״י- צבאות, ועשר ידות לו בכל דברי חז״ל על כל הגאונים והפסקנים לכן לו משפט הבכורה, וחכם בחכמות החקיריות, ונביא בידיעת העתידות כפי סד. שיגזי־הו ההקש התבוניי.