Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1903-01-01 · Heft 2 · p. Seite 167

Der Streit um den Moreh des Maimonnles in Posen. להתפאר בידיעת ספר מורה הנבוני׳ אשר הוא מלא חכמות אמ[תיות] דקדוקיות הגיוניות לימודיות טבעיות אלהיות גנוזות ונסתרות עד בלתי תכלית ואי; | אתה] מבי; אפי׳ קצת הנגלות והדברים הקלים שבו. ולפי שיקרה כן בעני; האמונה כי יש בה דברים רבים אשר סבותיהם נפתרות ובנקל אפשר לאדם ליכשל בהם ע"י המטעי׳ או הטועים לכן צוו לגו הדל הוי1) שקד ללמוד מה ‘שתשיב לאפיקורוס ר״ל למוד עד שתוכל להשיב לאפיקורוס תשיבה נצהת שיוכרח על ידה להודות ויספיק ברעתו, כי אלו לא כן מה הרשו לגו חדל בזה הלא כל מי שיורע לדבר יכול להשיב לאפיקורוס ה; יהיה מספיק לו ־או לא מספיק ואין זה צריך למוד. והנה הלמור במה שיושב לאפיקורוס אי אפשר אלא בלמוד החכמות ההקיריות ומזה הלמוד יצא עוד תועלת אחר והוא שנהיה נחשבי׳ בזה חכמי׳ ונביני' לעיני העמי/ וזהו דעת התורה כאמת כאמרה ושמרתם ועשית׳ כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי׳ וק״ל. ודא כמו שדרש ההמור הגדול חות; הסכל הנ״ל בשבת הגדול שנת שייט' ואמר בעזות מצחי שאין צריך שום יהודי ללמוד דבר רק התלמוד לבד וכל שאר הספרים הם ספרי הסירם*). ואפי׳ .העשרים וארבע אמר שאי; צריך שום יהודי ללמוד בו הרבה או מאור, ואני איטר עפרא בפומיה, כי החמור הזה טעה בדברי רש״י בברכות במה שאייר אליעזר מנעי בניכם מן ההגיון8) ופרש״י לישנא חדא אל תרגילו בניכם במקרא יותר מדאי, ואפע־פ שזה הלשון לא אתוקם ופירש לישנא אחרינא מימ אפי׳ בלישנא זה אי; כוונת רש׳י שלא יטריחו במקרא הרבה או מאוד כמו שהבין זה ההטור רק הכוונה שלא ירגילו בו יותר מדאי. ותינוקות של בית רב; יודעים כי הפרש גדול יש בין אמרך הרבה ובין אמרך יותר מדאי ואין צריך להאריך בזה. ועוד הנה הוא פליג אמתם גמרא דאמר משנתרבו4•) תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם נתרבה מחלוקת בישראל ונעשה תורה כשתי תורות. ולא הלקו בין מקרא למשנה אלא סתם על כל לימוד הוכיחו אותם •שלא שמשו ׳ כל צרכם, יאע״ם שלשון שמשי משמע בפי רז׳ל בקצת המקומות שהוא נופל על התלמוד לבד זהו דמות דרש, ועוד כי לא זו אף זו קאמרו ור*ל לא זו שמי שלא טרחו במקרא ובמשנה כפי כל הצורך שאלו אינם יוצא׳, ירי מקרא ומשנה אלא אפיי אם טרחו באלו כפי כל הצורך ולא שמשו Pirke Ahoth II, 14. Die Citata sind hier fast niemals wOrtlioh. וי יהמירם heissen, heisst aber hier durchwegs המירם 2) Müsste Beraehoth 28 b. (י• .4)Sotah47b