Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1902-11-01 · Heft 11-12 (November 1902) · p. Seite 538

538 Zwei jüngst edirte־,Schriften, des Berachja Hanakdaru Saadia’s r.eligionsphilosophischem "Werke : Kitab al-Amänät waTTtiquädat erblicken zu dürfen, die im Gegensatz zu der sich streng an den Wortlaut des Textes haltenden Uebersetzung des Jehuda Ihn Tibbon mehr/den‘ Charakter einer Paraphrase an sich trägt und gewöhnlich auch als solche bezeichnet wird. Dieser Vermuthüng wird jedoch von Zunz (.Gesammelte Schriften III, S. 231 fg) ünd von Steinschneider (an verschiedenen Orten, zuletzt Hebräische Uebersetzungen S. 440 fg) unter Anderem aus dem Grunde widersprochen, weil sich Spuren einer Benutzung dieser Paraphrase schon in Schriften naclrweisen Hessen, die der von ihnen in die Mitte oder in die z־weite Hälfte des dreizehnten Jahrhunderts gesetzte□ literarischen Thätigkeit Berachja’s vorangegangen seien. Dieses Argument muss jedoch als nicht stichhaltig bezeichnet werden, und zwar in erster Reihe auf Grund einer Bemerkung, die sich in der Einleitung zu der ersten der hier edierten Schriften findet. Diese Bemerkung lautet, wie folgt (S, 1 des hebr. Textes): .ולבעבור כי זולתי כחפצי לא יעתיקנו שלחתי אני הצעיר א,ת ידי ואכתבנו♦ וכל עמוס וסתום■ בקוצר אבאר. מעשה ירי להתפאר ן והנהו מנחה שלוחה לאדני הנדיב ר׳ משלם נר עולם אשר לבש צדק כסדו והוא ידעני לכף זכות בחסדו. Auf den Inhalt und den Wortlaut dieser Bemerkung komme ich noch weiter zurück. Hier genügt es, die Thatsache festzustellen, dass Berachja diese Schrift einem Manne zugeeignet habe, den erals אדני הנדיב ר׳ משלם bezeichnet. Von diesem R. Meschullam heisst es an einer späteren Stelle (S. 110, cap. CXIX): ועל זה לא אשבר את עטי ולא אטריח מבטי כי הרבה! האריך רבנו סעדיה בספר הזה אשר כתבתי וקצרתי• לאדוני אך טרחתי לבי ואשאב־ ממקור שכלי קט עד אשר לא ירתק הבל הדלי וכתבתי דברים אשר לא שמעתי ובמצרף החכמה אותם צרפתי. וסבת דברי זה לפי שהצור הקרה לאהדהעע הכבוד והמשרד, ואצל אליו החכמה ומבחר המדמה ויתערב .הצדק במחבואי לבו וימזג היושר בהדרי קרבו ותתחרצב האמת בענפיו וירהף השכל בסרעפיו ונפשו קשורה בנפשי ומוכרי זכרו אשא ראשי וא׳ דברי השררה'בצירוף זממי ובלטישת להג נאומי. Es kann wohl kaum einem Zweifel unterliegen, dass dieser R. Meschullam mit dem berühmten Talmudgelehrten R. Meschullam ben Jacob aus Lünel identisch ist, auf dessen Veranlassung Jehuda Ibn Tibbon die erste Pforte von Bachja ihn Pakuda’s Herzenspflichten übersetzt hat, und den er in der Vorrede zu dieser TJeb.ersetzung in überschwänglicher, an die dithyrambischen * Worte Berachja's erinnernder Weise als Freund und Förderer der Wissenschaft preist, der es sich