Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1901-01-01 · Heft 5 · p. Seite 557

Materialien zu einer Biographie Wolf Heidenheims. 557 פי׳ זה בלתי מסתבר שאם ק משארתם לכד, :.Dazu Heidenh לי והרי כבר אמר וישא העם את בצקו והוי ליה לכתוב דשא העם את בצקו טרם יחמץ צרור בשמלותם לכן ברור כי משארותם הוא דבר אחר זולת הבצק שהזכיר, ויותר מיהוור פי׳ רש״י שפי׳ משארותם שאר מצה ומרור וכן איתא במכילתא, אבל לפי עיקר פשוטו נראה כי משארותס קאי אעיסה שנשתייר להם בעריבה אחר שלקחו ממנו למצה הנאכלת עם הפסח, וזה כשבא להם הציווי לעשות פסח ולאכל אותו צלי אש ומצות מיד היו גובלות קמח במים כדי עריבה כולה וקודם שהחמיץ היו לוקחים ממנו ואפו אותו מצות כדי שיעור אכילה אחת לפסח והניהו הבצק הנשאר בעריבה כדי שיחמץ ולאפות חמץ כמנהגם כי בפסח מצרים לא נאסרו בחמץ כ״א אותו היום לכן אחר שלקחו מן הבצק שיעור מצה הניחו המותר לחמץ אלא שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם מט״ה הקב״ה וגאלם וזהו שאמר וישא העם את בצקו טרם יחמץ משאוותם ר״ל מה שנשאר להם מן הבצק צרורות בשמלותם וזהו טעם וי״ו של בצקו שהוא מורה על בצק ידוע, ובלאו הכי צריכין אנו. לומר כך דאי לא תימא הכי יקשה מאין בא הבצק הזה לכל העם הזה באותו זמן ולאיזה סיבה הסכימו כולם באותו יום לעשות בצק? ואין לומר שהסכימו לעשות בצק ללחם על הדרך שהרי כתיב וגם צידה לא עשו להם אלא על כרחך כמו שאמרתי שעשו הבצק במצות האל ית׳ כדי לאפות ממנו מצות הנאכלות עם הפסת אלא שעשו כדי מילוי העריבה והניחו השאר להחמיץ ולאכלו ביום שאחריו ולא הספיק הזמן להם לכן וישא העם את בצקו טרם יחמץ והיינו משארותם צרורות בשמלותם וכוי ואח״כ ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים ונו׳ כן נראה לי וואלף היידנהיים. פועל הנוסח מן :(12 ,26 .Deut) לעעזר Sal. b. Melech zu עשרה רוצה לומר לתת המעשר ומשפט המלה להעשר. כבר כתבתי בנימוקי המכלל בבנין הפעיל כי הוא :.Dazu Heidenh מבנין הדגוש והיה ראוי לעש'ד כמשפט כל עישור שלא מצאנוהו כ״א בבנין הדגוש אלא שבמלה הזאת נהפכו התנועות בעבור העי׳ן ויש לו חברים כמו שכתבתי שם. וכתיב המביא וקרי :(9 ,42 .Ezech) המבוא Sal. b. Melech zu המבוא, כבא מי שיבא, כן כתב רדיק ובכל הספרים שלנו הוא בהפך כתיב המבוא בדיו וקרי המביא בירד וכן ראיתי בספר אחד כתיבת יד, טעות נפל בדפוס בפי׳ רדיק ויש -בידי פירוש :.Dazu Heidenh רד״ק בכיי ושם הגירסא נכונה כמו שהיא בספרים שלנו, המביא שם והכתיב המבוא בבוא מן שיבוא,