Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1901-01-01 · Heft 4 · p. Seite 398

398 Der Commentar des R. Benjamin b. Jehuda zu den Sprüchen. דקביל נביותא ואמר גברא לאיתאל1) לאיתיאל ואוביל. 2 [כי בער] כלומ׳ כל בני אדם הם כבער, כמו ושלח את בעירה2), בי הפתי יקרא בהמה, וכולם לא ידעו מן החכמה אפילו נקדח אחת ואע״ם שהם חכמים אחר בערך אל חבירו, אך תכלית החכמה אין בכח האדם לדעתו, כי 4 [מי עלה שמים] לחקור מוסדותם3) ואחר כן ירד אלינו להגיד לנו תעלומות החכמה4) כי לא תשוב אחר עלותה5) עד תחיית המתים, [מי אסף רוח] העולם [בחפניו0)] להיותו ברשותו ולשלחו אל אשר ירצה, [מי צרר] טי העולם בשמלתו להיותם תחת רשותו, [מי הקים כל אפסי ארץ7), מה שמו], ואם תאמר ארכו הימים ושכחתיו, על כן אמר מה שם בנו הנותר ממנו ויצא מחלצי האיש החכם אשר אמרת, אלא בודאי8) לא ימצא בעולם אדם חכם בתכלית כמו העליונים, ואם הוא הכם בערך אל האנשים, אך לדברי השם וחכמתו אין קץ ושעור, כי כל אמרתו צרופה9) והוא רכב שמים10) ולא הם גם הארץ ככתוב לה׳ אלהיך השמים הארץ וכל אשר בה11) ושם לרוח משקל12) וצרר מים בעביו13). 6 [פן יוכיח] לאמר מה זה שאמרת ועשית וסברת שהוא טוב והוא הפכו ותתחזק כזבן שרצית להוסיף על דבריו ולא ידעת סודות החכמה ותחבולותיה, וזה תשובה גדולה על האומרים כי מצות התורה בלתי צודקים. או יש להם פירוש זר. 8 [ראש] עוני והיא שם לא תאר, [לחם חקי] די ספקי וחלקי, כמו כי חק לבהנים14), חקך וחק בניך15), פי׳ דבר קצוב. 9 [ותפשתי שם אלהי] גקל, או להשבע בשמו לשוא, והתרגום אמר ויאחל שמיה דאלה"16), אע״פ שהוא דור רע שיקלל אביו ואמו, 12 [ומצאתו] מלכלוך עונו [לא רחץ], כי הלך בשרירות לבו. 14 [ומאכלות] קבוץ מן ויקה את המאכלת17), או כשהדור רע אז לא ף C. H. verschrieben: .ליאתיאל ־) Ex. 224 ר. 3) C. H. fehlerhaft: מוסדודם• 4) C. Mn. Zusatz: ההן מנשמת החכמה♦ 5) c. H.: עלותם. 6) C. Mn. Zusatz: אל (überflüssig). י) In C. H. fehlt: ארץ. 8) C. H. unrichtig: בבדאי. 9) Verbunden mit v. 5. 10) Deut. 38, 26. 11 Deut. 10, 14; das. steht; הן לד׳ אלהיך השמים ושמי* השמים .וכל אשר בד, 2ב) Hiob 28, 25. 13) Hiob 26, 8. 14) Gen. 47, 22. 15) Lev. 10, 13. 14; C. H. verschrieben: וסה בניך. 16) Targmn z. st.: יואחליל שמיה דאלהא 17) Gen. 22, 10.